דב"ע נג/234 - 3

תקציר

הערעור נסוב סביב זכאותו של המערער לפיצויי פיטורים בעקבות פיטוריו מתפקיד המנכ"ל. בית הדין האזורי מצא כי המעסיק המשיב לא היה חייב להמציא טופס 161 לשחרור פיצויי הפיטורים של המערערת מפוליסת ביטוח של מנהל, אלא עשה זאת בטעות. בית המשפט העליון קבע, כי המעסיק אכן היה חייב בהמצאת הטופס, והימנעותו מלעשות כן בהקדם לא נבעה מטעות כנה או ממחלוקת אמיתית על זכאותו של המערער לפיצויי פיטורים. הגדרת "קופת גמל" בחוק הגנת השכר כוללת ביטוח מנהלים ולכן ניתן לקיים את חובת המעביד בתשלום פיצויי פיטורים באמצעות הפקדת הכספים המתאימים לפוליסה כזו. עם זאת, אין בכך כדי לפטור את המעסיק מחובות אחרות, כגון המצאת טופס 161, אותו יש למלא על מנת שהעובד יקבל את פיצויי הפיטורים. בית המשפט הסתמך על סעיף 39 לחוק החוזים, המחייב צדדים לנהוג בתום לב, ועל פסיקה קודמת המפרשת זאת באופן רחב ביחסי עבודה. איחורו של המשיב בהמצאת טופס 161 הנכון היה מכוון וניסיון לעכב פיצויי פיטורים, מה גם שנמסר למשיב על תוצאות מעשיהם. בית המשפט הורה למשיבה לשלם למערערת את פיצויי הפיטורים המגיעים לה, בצירוף הפרשים וריביות צמודים, ואת הוצאות שני הצדדים.