ע"פ 7245/98

תקציר

המערער, דבוראי במקצועו, הורשע בעבירה על חוק הגנת חיות הבר תשט"ו-1955 בכך שלכד גירית דבש שפגעה בכוורותיו. הוא טען כי החוק להגנת חיות הבר אינו חל, או לחילופין, כי קיימת לו הגנת הצורך משום שגירית הדבש גורמת לו נזק כלכלי כבד. בית משפט השלום דחה את טענותיו. בערעור הסכים בית המשפט המחוזי כי הגנות אלה אינן חלות. עם זאת, בית המשפט מצא כי למערער טענה תקפה של טעות במצב משפטי, בהתבסס על פסק דין קודם שזיכה אותו מאשמה דומה. בית המשפט קיבל את הערעור וזיכה את המערער, תוך שהוא מציין כי התנהגותו ארוכת הטווח שלא השתנתה מעידה על כך שהוא מאמין באמת ובתמים שמעשיו חוקיים. כמו כן, בית המשפט דן בהוראות חוק העונשין בנוגע להגנות הצורך ולטעויות במצבים משפטיים, והדגיש כי על האזרחים מוטלת האחריות לדעת את החוק. פסק הדין בחן גם את זכותה של המערערת לחופש עיסוק ואת האפשרות לקבל היתר משר החקלאות לטיפול במצב. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי אף שהרשעתו של המערער תקפה מבחינה משפטית, עומדת לו הגנת טעות במצב משפטי, ויש לקבל את ערעורו.