ער"מ 55356-02-20

תקציר

המערערת מערערת על החלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין גובה שכר הטרחה שגבה המשיב, הנובע מהסכם גירושין ומהליכי פשיטת רגל שבאו בעקבותיו. לטענת המערערת, רשם ההוצאה לפועל טעה טעות משפטית בכך שלא פסק להם שכר טרחת עורך דין מלא כקבוע בחוק. עם זאת, בית המשפט מוצא כי החלטת הרשם הייתה ראויה ובמסגרת שיקול דעתה, במיוחד לאור העובדה שמדובר בביצוע תשלומי מזונות ולרשם שיקול דעת מוחלט לגבי שכר טרחת עורך דין במקרים כאלה. החוק עושה הבחנה ברורה בין הליכי הוצאה לפועל כלליים לבין הליכי הוצאה לפועל של מזונות. בית המשפט דוחה גם את טענת המערערת כי יש לפסוק שכר טרחה בגין תקופת הליכי פשיטת הרגל של המשיב, שכן הליכי הגבייה מושהים בתקופה זו. יתר על כן, כל תביעה לשכר טרחה הקשורה להליכי פשיטת הרגל צריכה להיות מופנית לבית המשפט לפשיטת רגל. גם טענת המערער כי הרשם לא שקל את התנהלות המשיב ואת העבודה שהשקיע בא כוחם נדחית, שכן נראה כי הרשם לקח בחשבון גורמים אלה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, וכל צד אחראי לשכר טרחתו. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.