רבני 1203515/05

תקציר

הסכם הממון בין התובעת לנתבע, שנערך טרם נישואיהם ונחתם ביום 26.1.2004, תקף ומחייב למרות שלא אושר על ידי בית המשפט או נוטריון כאמור בהסכם עצמו. הצדדים פעלו בהתאם להסכם במשך כ-15 שנה, עד שהתגלע ביניהם סכסוך שלפיו סברו שהוא תקף. ההסכם קובע כי נכסי הצדדים, לרבות זכויות רכושיות וכספיות, לא יהיו מאוזנים, וכל צד ישמור לעצמו את הנכסים שהיו לו לפני הנישואין. בנוסף, כל הנכסים שנרכשו במהלך הנישואין יחולקו ביניהם שווה בשווה. בעוד הנתבעת טענה כי לא הבינה את ההסכם או כי הוא אינו תקף משום שלא אושר, בית המשפט מצא כי טענות אלו אינן נתמכות ומהוות ניסיון לטשטש את האמת. הנתבעת אף הודתה כי קראה והתייעצה עם עורך דין בנוגע להסכם טרם חתימתה. העובדה שהנתבע לא ניסה להביא לביטול ההסכם עד אמצע הליך הגירושין, ורק לאחר סיום הגירושין, תומכת אף היא ברעיון כי ההסכם תקף וכי הנתבע פעל בחוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שנדרשת בדיקה נוספת כדי לקבוע את חלוקת הבית שנבנה על הקרקע שנרכשה על ידי התובע. למרות שהקרקע שייכת לתובעת בלבד, הבית עצמו עשוי לזכות את הנתבעת בחלק יחסי, אם כי הוא אינו מקנה לה זכויות בעלות. בית המשפט ייתן פסק דין משלים לאחר קבלת טיעונים בכתב משני הצדדים. בקשת התובעת כי הנתבעת תפנה את הבית מתקבלת, אך ניתן לעכב את הפינוי עד שהנתבעת תקבל פיצוי על חלקה בשווי הבית. בית המשפט לא פסק לאף צד הוצאות משפט.