תלה"מ 39622-12-19

תקציר

התובע, זוג נשוי, הגיש בקשה לקבלת זכויות בדירת מגורים בבעלות הנתבע, אשתו. הדירה נרכשה בסמוך לנישואיהם ונרשמה על שם האישה. התובעת טענה כי מדובר בדירה משותפת וביקשה פסק דין הצהרתי שיקבע מחצית מהזכויות בדירה. האישה טענה כי הדירה היא שלה, נרכשה מכספה ומבוססת על זכאותה כאם חד הורית. עוד ציינה כי הגבר לא השתתף בהוצאות הדירה, היו לו חובות משמעותיים במהלך נישואיהם, והתשלומים היחידים ששילם היו עבור חשבונות הבית, שלא היוו כוונה לחלוק בדירה. בית המשפט בחן את הטענות ופסק לטובת הנתבע, בקובעו כי התובע לא הביא די ראיות כדי לתמוך בטענתו. הדירה נרכשה על ידי הנתבע לפני הנישואין, והעובדה שהיא נרשמה על שמה רק שנים לאחר הנישואין, יחד עם היעדר הסכם ממון, הצביעו על כך שמדובר בבעלותה בלבד. יתר על כן, האישה מימנה את השיפוצים ואת תשלומי המשכנתא בעצמה, וטענותיו של הגבר בדבר מימון הדירה והוצאות הבית לא נתמכו בראיות. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובע והורה לו לשאת בהוצאות ההליך.