ע"א 14832-09-23

תקציר

הערעורים הם על פסק דין המורה למבטחת לפצות עורך דין עצמאי שנפגע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הערעורים מתייחסים לסכום הפיצוי הכולל, ומתמקדים באופן ספציפי במספר ראשי נזקים, לרבות הפסדי פנסיה, נכות נוירולוגית, ניכוי כושר השתכרות והוצאות. ראשית, ערעור המבטח בעניין הפסדי פנסיה מתקבל מאחר שהנפגע לא טען זאת בסיכומיו, ופסיקתו תהווה פיצוי כפול. שנית, בית המשפט דוחה את ערעורה של המבטחת בעניין הנכות הנוירולוגית, ומעדיף להאמין לעדות הנפגע על פני חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. טענת המבטחת כי היה על בית המשפט להעדיף את חוות דעתו של המומחה לוקה בחסר. באשר לניכוי כושר ההשתכרות, מסכים בית המשפט עם המבטחת כי הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא אינו עולה בקנה אחד עם הנסיבות. לאור ההשפעה המוגבלת של המוגבלות על הכנסותיו של הנפגע עד כה, ואופי עבודתו, יש לבסס את הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות על מחצית מהחישוב האקטוארי, ולהפחית את הסכום ל-452,000 ₪. בסוגיית ההוצאות, בית המשפט מסכים עם המבטחת כי הסכום שנפסק עולה על המבוקש, וקובע אותו על 5,000 ₪, סכום סביר בהתחשב בנסיבות. במעבר לערעורו של הנפגע, בית המשפט מקבל את החלטת בית המשפט קמא בעניין בסיס השכר וגיל הפרישה. בסיס השכר ברוטו נקבע כראוי על פי שלושה מהשכר הממוצע במשק, וגיל הפרישה על 70, למרות בקשת המערערת ל-75. המערערת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להצדיק בסיס שכר גבוה יותר או גיל פרישה מאוחר יותר. לסיכום, פסק הדין מתוקן; סכום הפיצוי מופחת, והנפגע נדרש לשאת בהוצאות המבטח ובשכר טרחת עורך דין, שישולמו עד ליום 24.3.2024.