ע"א 59032-04-19

תקציר

פסק הדין דן בשני ערעורים הנוגעים לתביעת רשלנות רפואית. במוקד המשפט נסובה השאלה האם הימנעותו של בית חולים ממתן גילוי מלא להוריו של עובר, טרם המלצה על הפסקת הריון, מזכה את התינוק שנולד בפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, למרות שההחלטה להפיל הייתה בסופו של דבר של האם. הערעור הראשון, שהוגש על ידי ההורים והבת, נדחה על ידי השופטים, שכן לא מצאו כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא שהצדיקה את התערבותם, והותירה את החלטת הערכאה הנמוכה על כנה. הערעור השני, שהוגש על ידי שירותי בריאות כללית, ביקש לערער על פסיקת פיצויים לבת בגין פגיעה באוטונומיה שלה בהיותה עוברת. השופטת שלומית יעקובוביץ והשופטת יהודית שבח הסכימו עם ערעור קופת החולים, וטענו כי לא ניתן היה לפגוע באוטונומיה של עובר, שכן היא נעדרת את "כוח הבחירה". הם טענו כי האם, שקיבלה את ההחלטה להפיל, חבשה רק 'כובע' אחד, זה של אם הרה, ולא כ'מייצגת' של העובר. לפיכך, החלטת הרוב קיבלה את ערעור שירותי הבריאות. עם זאת, השופטת יונה אטדגי חלקה על כך, וקבעה כי יש לראות בהורים, ובפרט באם, את האפוטרופוסים הטבעיים של העובר בהיעדר נציג ממונה אחר. לטענת אטדגי, אפוטרופסות זו אפשרה להם לקבל החלטות בשמו של העובר, ולפיכך היעדר מידע מספק לצורך קבלת החלטות מושכלות מהווה פגיעה באוטונומיה של העובר. אטדגי נימק זאת בכך שעצם העובדה שתביעת ההורים לפגיעה באוטונומיה נדחתה מחמת התיישנות, אין בכך כדי לרמז כי יש לדחות גם את תביעת הבת מאותה עילה, שכן קמה לה עילת תביעה עצמאית. אטדגי הגיע למסקנה כי יש לפצות את הבת על הפגיעה באוטונומיה שלה בעודה עוברת, בנפרד מתביעת הוריה.