ת"א 3120/01

תקציר

התובעת, אליהו פאבר חברה לבניין והנדסה אזרחית, תבעה את משרד הבינוי והשיכון על עלות בניית 64 מעטפות להרחבה עתידית של יחידות דיור בטבריה, אותן בנתה החברה במסגרת פרויקט בנייה רחב היקף שנועד לקלוט עולים חדשים מברית המועצות. החברה טענה כי היא זכאית לתשלום עבור המעטפות, שלא נכללו במחיר החוזה המקורי, משני טעמים: ראשית, קיומה של השתק החברה בעקבות פסיקה קודמת של בית המשפט במקרה דומה (פרשת פאזל), ושנית, בחינת היתרונות המשפטיים. המשרד טען כי החברה הייתה מודעת לחובת בניית המעטפות והיה עליה לכלול את העלות בהצעת המכרז שלה, וכי ההחלטה לשלם לכל הקבלנים סכום אחיד עבור המעטפות התקבלה "לפנים משורת הדין" ולא יצרה התחייבות חוזית לשלם. בית המשפט קבע, כי התובע יכול לעשות שימוש פוגעני בדוקטרינת השתק החברה, שכן המשרד כבר הספיק לימיו בבית המשפט בפרשת פאזל, ולא היו שיקולי צדק או הגינות שמנעו את החלת ההשתק. יתר על כן, שני המקרים חלקו מרכיבים מהותיים זהים, ולכן פסק הדין בעניין פאזל היווה מעשה של בית המשפט במקרה הנוכחי. לגופו של עניין, הסכים בית המשפט עם התובעת כי המעטפות לא תומחרו בחוזה וכי ציפיית החברה לקבל תשלום עבור בנייתן הייתה סבירה. לפיכך, הייתה למשרד חובה חוזית לשלם עבור המעטפות. בנוסף, בית המשפט קבע כי התשלום החלקי שקיבלה החברה עבור המעטפות לא יצר השתק, שכן הביטוי "סכום חד פעמי" אינו מרמז בהכרח על תשלום סופי. באשר לתביעת התובעת לתוספת מכרז נוספת של 18.7% עבור המעטפות, דחה בית המשפט טענה זו, שכן עלות המעטפות כבר חושבה על בסיס מדידה בפועל של העבודה שבוצעה וכללה שולי רווח סבירים. בית המשפט קבע גם את מועד תחילת חיובי הריבית, וקבע כי החשבון הסופי שהגיש התובע ביום 2.2.97 מהווה את המועד הקובע. הצדדים הסכימו לאמץ את פסק דינו הקרוב של בית המשפט העליון בעניין הריבית החלה במקרים דומים. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעתו הנגדית של המשרד להשבת בונוס "אין תביעות" בשיעור של 5% ששילם לתובע, שכן בניית המעטפות לא תומחרה בחוזה ולכן חרגה מתחומו של סעיף אי התביעות. גם התנהלות המשרד נעדרה תום לב, בעוד טענת התובע הייתה סבירה וממוקדת. לסיכום, פסק בית המשפט לטובת התובעת, והורה למשרד לשלם עבור בניית המעטפות, בניכוי התשלום החלקי שכבר בוצע, בתוספת ריבית שחושבה החל מפברואר 1997. כמו כן חויב המשרד לשאת בהוצאות המשפט של התובע.