ת"א 47228-06-19

תקציר

תובע השוהה בשטחים ומספק שירותים פיננסיים, לרבות מתן הלוואות והמרת כספים, נטל הלוואה מהנתבע, רופא שיניים, בסך 380,000 ש"ח ונתן לו שיק על סך 400,000 ש"ח כפירעון עליו חתם הנתבע. השיק לא כובד כאשר הוצג לתשלום, מה שהוביל את התובע להגיש תביעה לביצוע השיק. הנתבע טען נגד הפירעון וטען כי לא קיבל כל תמורה בגין השיק, כי מדובר בהלוואה חוץ בנקאית שלא כדין, וכי הפרטים על גבי השיק זויפו. בית המשפט קבע אחרת בכל שלושת הסעיפים. ראשית, נקבע כי הנתבע אכן קיבל תמורה בגין השיק מהתובע, בצירוף עדויות תומכות של אחיו של הנתבע אשר הסדירו בעבר את חובות הנתבע עם התובע. שנית, העובדה שהנתבעת העמידה את השיק לתובע הצביעה על עסקת ניכיון ולא על הלוואה חוץ בנקאית, ולכן התנאים להלוואות חוץ בנקאיות לא חלו. לבסוף, הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי פרטי השיק נוספו במרמה על ידי התובעת, וגרסת התובע לאירועים נתמכה בעדים ונמצאה עקבית והגיונית. בית המשפט הורה לנתבע לפרוע את מלוא סכום השיק, בתוספת 5,000 ש"ח הוצאות ו-12,500 ש"ח שכר טרחת עורך דין, שניהם בהפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד לפירעון מלא.