רע"א 59985-05-24

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי תביעה אזרחית שהגיש משיב שנפגע בתאונת דרכים באוקטובר 2022. המשיב ביקש למנות מומחים לאורתופדיה וכאב להערכת נכויותיהם, כאשר מבטחת הרכב, המבקשת, אחראית לביטוח חובה. בית המשפט נעתר למינוי מומחה אורתופדי אך סירב תחילה לתור למומחה לכאב, בנימוק של היעדר ראיות מקדימות וקבע כי תחום הכאב הוא תחום שיורי. עם זאת, פניותיו הבאות של המשיב, בצירוף מסמכים רפואיים נוספים, הביאו את בית המשפט להפוך את החלטתו ולמנות מומחה לכאב. המבקש ערער על החלטה זו, וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שמינה מומחה לכאב ללא ראיות מספיקות וכי כאבו של המשיב היה משני לפגיעה האורתופדית. המשיב טען מנגד כי הופנו למרפאת כאב וקיבלו טיפול בכאב כרוני. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הטענות והראיות, דחתה את הבקשה ואישרה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר למנות מומחה לכאב. בית המשפט הדגיש את אופי הביניים של החלטות בנוגע למינויי מומחים ואת ההעדפה למינוי מומחים כאשר קיים ספק, בהינתן שלנפגע אמצעים מוגבלים להוכיח את נזקו. במקרה זה, הייתה עדות לתסמונת כאב פוטנציאלית, והמשיב עבר בדיקות וטיפולים שונים. חוות דעתו של המומחה האורתופדי כי אין צורך במומחה לכאב לא הייתה מכריעה. משכך, דחה פסק הדין את ערעורו של המבקש, אישר את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר ואפשר את בקשת המשיב למומחה כאב. עוד נקבע בהחלטה כי המומחה הממונה יקבל את חוות דעתו של המומחה האורתופדי שיסייע בהערכתו.