ת"א 18110-11-23

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי של פסק הדין בת"א 18110-11-23 בראל בן לולו נ' ידיעות תקשורת בע"מ** **מבוא:** פסק דין זה עוסק בתביעת נזיקין שהוגשה נגד הנתבעת, "ידיעות תקשורת בע"מ", בגין פתיחה מחדש של תיק הוצאה לפועל שנסגר בעבר, הטלת עיקולים, וכן בגין עוולות לשון הרע ורשלנות. התובע טוען כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב וברשלנות, גרמה לו נזקים, פגעה בשמו הטוב, בכבודו וגרמה לו עוגמת נפש. הנתבעת טענה מנגד כי פעלה כדין, וכי דין התביעה להידחות, או לחילופין, כי יש לייחס לתובע אשם תורם מכריע. **הקצאת הסעד המשפטי – עוולת הרשלנות כאכסניה המתאימה:** אחד החידושים המרכזיים בפסק דין זה הוא אימוץ ההלכה שנפסקה לאחרונה בבית המשפט המחוזי (ע"א (מחוזי חי') 59033-12-24 אביעד ויסולי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ), אשר קובעת כי **עוולת הרשלנות היא האכסניה המשפטית המתאימה לבחינת תביעות מסוג זה**, ולא חוק איסור לשון הרע. בית המשפט מסביר כי תכליות חוק איסור לשון הרע אינן תואמות מצבים של הטלת עיקול, גם אם נגרם נזק, שכן הדבר מרחיב את היקף החוק מעבר לגבולותיו הטבעיים. * **עקרון משפטי:** ככלל, על מנת שפרסום ייחשב כלשון הרע, יש להוכיח שפורסם דבר על אדם, העלול להשפילו או לעשותו שנוא או ללעג בעיני הבריות. אולם, במקרים בהם הפעולה המשפטית (כמו הטלת עיקול) היא הגורם לנזק, גם אם לשונית הדבר עשוי לעמוד בהגדרות החוק, עקרונותיו התכליתיים אינם מתאימים. * **חידוש:** הפסיקה בעניין ויסולי, אשר אומצה כאן, מבחינה בין "לשון הרע" במובנו המילולי לבין תכליות החוק, ומעדיפה את האכסניה של עוולת הרשלנות. גישה זו מונעת שימוש יתר או שימוש לרעה בחוק איסור לשון הרע, ומפנה את הדיון לבחינת יסודות הרשלנות. **היסודות הנדרשים להוכחת עוולת הרשלנות:** בית המשפט מפרט את ארבעת היסודות המצטברים הנדרשים להוכחת עוולת הרשלנות, כפי שהם מעוגנים בסעיף 35 לפקודת הנזיקין: 1. **חובת זהירות:** קיום חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק. 2. **התרשלות:** פעולה או מחדל החורגים מסטנדרט ההתנהגות הסביר. 3. **נזק:** קיומו של נזק שהתרחש. 4. **קשר סיבתי:** קיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ההתרשלות לנזק. **יישום היסודות על עובדות המקרה:** בית המשפט קובע כי התובע הצליח להוכיח את קיומם של יסודות עוולת הרשלנות במקרה זה, בעיקר בשל התנהלות הנתבעת: * **התרשלות בחובת הזהירות:** בית המשפט קובע כי הנתבעת פעלה ברשלנות כאשר ביקשה לחדש את הליכי ההוצאה לפועל בשנת 2022, מבלי שהיו בידיה המסמכים המקוריים הנדרשים, ומבלי שהיא מודעת לנסיבות סגירת התיק בשנת 2001. הנתבעת נסמכה על רישומים פנימיים בלתי מדויקים. * **עקרון משפטי:** חובת הזהירות של זוכה בתיק הוצאה לפועל כלפי חייב. זוכה שמבקש לחדש הליכי גבייה, במיוחד לאחר שנים רבות וסגירה קודמת של התיק, מחויב בבדיקה יסודית של העובדות וקיום החוב. אין להסתפק ברישומים פנימיים בלבד, וחובה לברר את הנסיבות שהובילו לסגירת התיק בעבר. * **חידוש:** בית המשפט מדגיש כי הנתבעת השקיעה מאמצים רבים להשגת המסמכים לצורך הגנתה בתביעה זו, אך "את אותם המאמצים... היה עליה לנקוט עובר להחייאת הליך ההוצל"פ". הדבר מצביע על חוסר תום לב והתרשלות. * **הקלות בה חידוש ההליכים:** התנהלות הנתבעת, שחידשה הליכי הוצאה לפועל ללא המידע המלא, תוך הצגת טענות על השקעת מאמצים וכספים בגביית חוב (שלא הוכחה), מהווה הפרת חובה בסיסית ונגועה בחוסר תום לב. * **התעקשות על המשך ההליכים:** גם לאחר שהתברר שאין בידי הנתבעת המסמכים המקוריים, היא התעקשה להמשיך בהליכי הגבייה וביקשה ארכות, במקום לנקוט במאמצים לאתר את המסמכים לפני הגשת הבקשה לחידוש ההליכים. * **השלכות הרשלנות:** התנהלות זו מהווה "רשלנות רבתי", הן בבקשה להחיאת ההליך והן בניהולו. **אשם תורם:** הנתבעת טענה כי יש לייחס לתובע אשם תורם מלא, מכיוון שידע על חידוש הליכי ההוצאה לפועל והמתין שיחולפו ההליכים על מנת להגיש תביעה. בית המשפט דוחה טענה זו. * **עקרון משפטי:** אשם תורם נבחן על בסיס מידת תרומתו של הניזוק לנזק שנגרם לו. * **הכרעה:** גם אם התובע ידע על חידוש ההליכים, אין בכך כדי להפחית מחומרת מעשיה של הנתבעת, שהחלה בהליכים ללא מידע מלא, למרות "תמרורי אזהרה" שחייבו בדיקה יסודית. **שאלת הנזק:** התובע טען לנזקים ממוניים ושאינם ממוניים. * **נזק ממוני:** התובע הוכיח ששילם שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪ בגין ייצוגו בהליכי ההוצאה לפועל. טענות נוספות לגבי מניעת הגדלת מסגרת אשראי לא הוכחו. * **נזק שאינו ממוני (עוגמת נפש):** בית המשפט הכיר בכך שנגרמה לתובע עוגמת נפש משמעותית כתוצאה מהחייאת הליך שלא היה צריך להתקיים. * **עקרון משפטי:** הלכה פסוקה היא כי אף הטרדה גרידא מהווה נזק בלתי ממוני בר פיצוי. * **אי הקטנת נזק:** בית המשפט מייחס לתובע **אי הקטנת נזק**, מכיוון שאילו היה מציג לנתבעת את מלוא המידע שהיה ברשותו (או שהיה אמור להיות ברשותו) בסמוך לחידוש ההליך, ניתן היה למנוע את ניהול ההליך המיותר ואת הטלת העיקולים. **התוצאה הסופית:** 1. **פיצוי בגין נזק ממוני:** הנתבעת חויבה לשלם לתובע 8,000 ₪ בגין שכר הטרחה ששילם לבא כוחו. 2. **פיצוי בגין עוגמת נפש:** הנתבעת חויבה לשלם לתובע 6,500 ₪ בגין עוגמת נפש, תוך התחשבות בגובה הנזק הממשי ובהתנהלותו של התובע (אי הקטנת הנזק). 3. **הוצאות משפט:** הנתבעת חויבה לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט. **היבטים נוספים:** * **חוק איסור לשון הרע והגנת סעיף 13(5):** בית המשפט מציין כי אמנם פתיחת תיק הוצאה לפועל והטלת עיקולים עשויים להיחשב כפרסום, אך לרוב תקום הגנה לפי סעיף 13(5) לחוק, המעניק חסינות לפרסומים הנעשים במסגרת הליכים מעין-שיפוטיים. עם זאת, בית המשפט בחר שלא להכריע בשאלה זו, והתמקד בעוולת הרשלנות. * **שימוש לרעה בהליך משפטי:** בפסק הדין מוזכרת גם דוקטרינת השימוש לרעה בהליך משפטי כעילה אפשרית לפיצוי, אך אין התייחסות מפורשת ליישומה במקרה זה, אלא כמנגנון משפטי נוסף שבית המשפט המחוזי (בעניין ויסולי) התייחס אליו. **סיכום:** פסק דין זה מדגיש את החשיבות של בחינה יסודית וזהירה של עובדות לפני פתיחה או חידוש של הליכי הוצאה לפועל. הוא מאמץ את הגישה כי עוולת הרשלנות היא האכסניה המשפטית המתאימה לבחינת נזקים הנובעים מהליכים מעין אלו, וקובע כי הנתבעת פעלה ברשלנות חמורה. עם זאת, בית המשפט גם מפחית מהפיצוי הסופי בשל אי הקטנת נזק מצד התובע, ובכך משקף את הדרישה להתנהלות אחראית גם מצד הניזוק.