ב"ל 40034-03-25

תקציר

ב"ל 40034-03-25 - בית הדין האזורי לעבודה חיפה **ניתוח משפטי של פסק דין בית הדין האזורי לעבודה חיפה** **הקדמה** פסק דין זה עוסק בתביעה להכרה באירוע מוחי ובמצוקה נפשית כתאונת עבודה, בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בית הדין נדרש להכריע האם שני אירועים חריגים שאירעו לתובעת בסביבת עבודתה, ואשר קדמו לשבץ המוחי שבו לקתה, עונים על דרישות החוק להכרה כתאונת עבודה. **העובדות הרלוונטיות** התובעת, מורה ומנהלת אשכול פיס, חוותה מספר אירועים קשים בסביבת עבודתה: 1. **אירוע ראשון (5.5.2023):** אלימות מצד תלמידים במהלך שיעור, שכללה איומים, דחיקה לקיר, וגרמה לתובעת לברוח מהכיתה בבכי ולחוש סכנה לחייה. המוסד לביטוח לאומי הסכים להכיר באירוע זה כתאונה מוכרת. 2. **שיחה עם המנהלת (15.5.2023):** לאחר האירוע הראשון, נקראה התובעת לשיחה עם מנהלת בית הספר ביום חופשתה. בשיחה הובהר לה שלא ינקטו צעדים משמעותיים נגד התלמידים האלימים, וכי עליה להמשיך ללמד את הכיתה עד תום שנת הלימודים. התובעת חשה שמפקירים אותה לגורלה, תחושה שהתעצמה על רקע היותה נתונה במתח נפשי מתמשך מאז האירוע הראשון. 3. **השבץ המוחי (16.5.2023):** בבוקר שלאחר השיחה עם המנהלת, החלו תסמינים נוירולוגיים שהובילו לאבחון שבץ מוחי איסכמי. **הדיון המשפטי וההכרעה** השאלה המרכזית בפסק דין זה נוגעת להכרה באירוע השני – השיחה עם המנהלת ביום 15.5.2023 – כתאונת עבודה, אשר בשילוב עם האירוע הראשון, הובילו לשבץ המוחי. **ההלכה המשפטית בנוגע להכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה:** בית הדין מפנה להלכות שנקבעו בבית הדין הארצי, לפיהן אמות המידה להכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה דומות לאלה שנקבעו לגבי אוטם שריר הלב. על מנת שאוטם (או אירוע מוחי) יוכר כתאונת עבודה, יש לקבוע קיומו של **אירוע חריג** בחיי עבודתו של המבוטח, אשר עשוי להיות ביטויו **בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן**. בדיקת חריגות האירוע היא **סובייקטיבית** (מותאמת למבוטח הספציפי) אך מצריכה **ראיות אובייקטיביות** ולא רק אמירה גרידא של המבוטח. **התמודדות עם טענת "מתח מתמשך":** המוסד לביטוח לאומי טען כי הפער הזמנים בין האירוע הראשון לשבץ המוחי מעיד על מתח מתמשך, שאינו עולה כדי תאונת עבודה, כל עוד לא הוכחה "עליית מדרגה". בית הדין דחה טענה זו, וקבע כי **הלכה קיימת המכירה בחריגות של "עליית מדרגה" בתוך מתח מתמשך**. גם אם אירע מתח מתמשך, אירוע שיא נקודתי ומטלטל בתוך אותו מתח יכול להיחשב כאירוע חריג. **הכרה בשיחה מיום 15.5.2023 כאירוע חריג:** בית הדין קיבל את תביעת התובעת והכיר בשיחה מיום 15.5.2023 כאירוע חריג בעבודה, אשר היווה "עליית מדרגה". בית הדין נימק זאת במספר גורמים: 1. **עדות התובעת:** התובעת תיארה את השיחה כשיחה קשה, בה הבינה שהיא נשארת "לבד במערכה" וכי עליה להמשיך ללמד כרגיל למרות האלימות שחוותה. היא תיארה תחושות של מצוקה קשה, הפקרות, ודימוי של "כיסא חשמלי". בית הדין התרשם מעדותה כאמינה וקוהרנטית. 2. **העדר אזכור ראשוני:** בית הדין דחה את טענת הנתבע בדבר חסר ראייתי מהותי בשל היעדר אזכור השיחה במסמכים ראשוניים. התובעת הסבירה זאת ממצבה הרפואי והנפשי הקשה באותה עת, בו התמקדה באירוע הפיזי המרכזי. בית הדין קבע כי מדובר ב"אנמנזה שותקת" או חסרה, ולא "אנמנזה סותרת", בהתאם להלכות דומות. 3. **עדויות חיצוניות ואובייקטיביות:** בית הדין נתן משקל רב לעדויותיהם של עדי התובעת, אשר חיזקו את טענתה בדבר מצבה הנפשי הקשה לאחר השיחה: * **גב' ולריה רושצ'ין:** פגשה את התובעת מיד לאחר השיחה ודיווחה כי הייתה "לבנה כסיד", סהרורית ונסערת, וציינה כי נאמר לה "לסחוב" עד סוף השנה ללא טיפול. * **ד"ר ורד טל:** התובעת שוחחה עימה מיד לאחר השיחה וחלקה תחושות קשות של פחד וחוסר גב מבית הספר. * **מר גנאדי שכטר (בעלה):** העיד על מצבה הקשה של התובעת, ותיאר את תחושתה שהיא על "כיסא חשמלי" והבנתה שאין פעולה מצד בית הספר. בית הדין קיבל את עדותו ככנה וקוהרנטית, וציין כי אינו סותר את חריגותו של האירוע הראשון. 4. **עדות מנהלת בית הספר:** עדותה של המנהלת תוארה כחסרה ומתחמקת. היא אישרה קיום השיחה ותוכנה, ובכלל זה אישרה שאמרה לתובעת שעליה להמשיך ללמד "עד סוף השנה, נו, אין מורה אחר", דבר המחזק את תחושת ההפקרות של התובעת. 5. **הודעות וואטסאפ:** בית הדין דחה את טענת הנתבע כי הודעות וואטסאפ שגרתיות מעידות על תפקוד תקין. נקבע כי הודעות אלו משקפות ניסיון של התובעת לשמור על שגרת עבודה, וכי העדויות הישירות על מצבה לאחר השיחה גוברות על המסקנה העקיפה מהודעות אלו. **המסקנה המשפטית:** בית הדין קבע כי התמונה העובדתית והראייתית שהונחה בפניו מהווה תשתית מספיקה להכרה בשיחה מיום 15.5.2023 כאירוע חריג בעבודה. אירוע זה היווה "עליית מדרגה" ברורה, יצר דחק נפשי והחמיר את מצבה של התובעת בעקבות אירוע האלימות הקודם. **המשך ההליך:** לאור ההכרה המצטברת בשני אירועים חריגים, בית הדין החליט למנות מומחים רפואיים בתחומי הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. תפקידם של המומחים יהיה לקבוע מהם הליקויים מהם סובלת התובעת, והאם קיים קשר סיבתי בינם ובין האירועים החריגים שאירעו בעבודתה. **חידושים משפטיים:** * **"עליית מדרגה" בתוך מתח מתמשך:** פסק הדין מדגיש את ההכרה באפשרות של "עליית מדרגה" בתוך מתח מתמשך, כך שגם אם לא מדובר באירוע חריג במובן המוחלט, הוא יכול להיחשב כאירוע משמעותי אם מהווה נקודת שיא דרמטית במצוקה. * **משקל לעדויות סובייקטיביות ותומכות:** פסק הדין מדגים כיצד עדויות של בני משפחה, עמיתים לעבודה ואנשי מקצוע, גם אם הן מתארות מצב נפשי סובייקטיבי, יכולות להוות ראיות אובייקטיביות תומכות המשכנעות את בית הדין בחריגותו של אירוע, במיוחד כאשר הן מתיישבות עם יתר הראיות. * **"אנמנזה שותקת" מול "אנמנזה סותרת":** פסק הדין מיישם את ההבחנה בין רישום רפואי חסר (שותק) לבין רישום רפואי שסותר את גרסת הנפגע, ומדגיש כי אין להסתמך על הראשון לשלילת התביעה, בפרט כאשר הסבר סביר ניתן לחוסר הרישום. * **חשיבות ההקשר הכללי:** בית הדין נתן משקל רב להקשר הכולל של האירועים – סמיכותם, הישנותה של האלימות, והתגובה הניהולית, כגורמים שהובילו להחמרה במצב התובעת. **לסיכום,** פסק דין זה מאשר את המגמה המשפטית המרחיבה בהכרה במצבים נפשיים ופיזיים הנובעים מאירועים בסביבת העבודה כתאונות עבודה, תוך הדגשת חשיבותם של אירועי שיא ("עליית מדרגה") גם בתוך מתח מתמשך, ומתן משקל ראייתי למגוון עדויות תומכות.