ת"פ 4486-01-19

תקציר

פסק הדין הוא תוצאה של מקרה אלימות במשפחה בין זוג נשוי, המתלוננת והנאשם. כתב האישום כלל שני אישומים של איומים ותקיפת הנאשם. באישום הראשון נטען כי הנאשם איים על המתלונן בסכין במהלך עימות מילולי עם אמו. באישום השני נטען כי הנאשם דחף את המתלוננת, שהחזיקה בבתם בת ה-4 חודשים, לאחר שהאשימה אותו כי בגד בה והראתה לו שיחות טלפון כהוכחה. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם באישומים והורשע בהתנהגות מאיימת ובתקיפה סתם של בן זוג. בית המשפט שמע עדויות הן מהמתלונן והן מהנאשם כחלק מראיות העונש. עדותה של המתלוננת פירטה את הסבל הנפשי שעבר עליה עקב מעשיו של הנאשם ואת אבחנתה כפוסט טראומה. הנאשם, שטען בחצי פה, ניסה להצדיק את התנהגותו וטען כי מדובר באירועים בודדים. בית המשפט בחן גם מספר מוצגים, לרבות מכתב שכתבה המתלוננת בבקשה לבטל את כתב האישום, שלטענתה הוכתב לה על ידי הנאשם. מוצגי הנאשמת כללו חקירת משטרה של המתלוננת ומכתב שכתבה לפרקליטות בבקשה לסגור את התיק. לאחר שקילת הראיות והטיעונים, קבע בית המשפט כי טווח הענישה ההולם יהיה בין מספר משמעותי של שעות עבודות שירות ועד 9 חודשי מאסר. בקביעת העונש שקל בית המשפט נסיבות מקלות ומחמירות. אלה כללו את היעדר אחריותו המלאה של הנאשם ואת חלוף הזמן שחלף מאז התרחשות האירועים – שבע שנים. בית המשפט התחשב גם בצורך בהרתעה ובמצוקה הנפשית של המתלוננת. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 240 שעות עבודות שירות, ארבעה חודשי מאסר על תנאי (על תנאי אם לא יפגע שוב), התחייבות כספית בסך 3600 ₪ ופיצוי בסך 3600 ₪ למתלונן. שירות המבחן אחראי לפיקוח על השירות הציבורי ולהגשת תכנית לאישור בית המשפט. לנאשם הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים.