בע"מ 1581/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם בעניין פירוק שיתוף ומזונות בעקבות נישואין בעייתיים. הבקשה נדחתה משום שהחלטות הערכאה הנמוכה יותר התבססו על ראיות מהימנות ונסיבות עובדתיות. באופן ספציפי, הערכאות הנמוכות יותר קבעו כי העברת נכסים מסוימים נעשתה תחת כפייה ולחץ. נכסים אלה כללו דירה גדולה, דירה קטנה וכספי ירושה. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין הדירה הגדולה, המבוסס על פחדיו ותחושותיו הסובייקטיביים של המשיב, אושר בשל אופיו הרגשי של קשר הנישואין. זאת ועוד, קביעתו של בית המשפט בעניין הדירה הקטנה וכספי הירושה, שלא הועברו למבקש, הייתה מוצדקת משום שהתבססה על ממצאים עובדתיים והערכות מהימנות שאין להפריע להן. המבקש טען למבחן אובייקטיבי של כפייה, אך בית המשפט דבק בגישה הסובייקטיבית ומצא אותה מתאימה במקרה זה. החלטה זו עולה בקנה אחד עם הגישה הסובייקטיבית שאומצה במשפט הישראלי ביחס לכפייה, למעט במקרים בהם מעורבים גורמים כלכליים רבי עוצמה. בנוסף, פסק הדין התייחס להבחנה במשפט העברי בין מתנות שניתנו מכוח כפייה לבין עסקאות מכר, כאשר מתנות דורשות רף נמוך יותר של כפייה לביטול. ככלל, בקשת רשות הערעור נדחתה, והחלטות הערכאות הקודמות עמדו בעינן.