תת"ע 3995-08-14

תקציר

השאלה המרכזית בהכרעת הדין הייתה האם מתקיימים התנאים להחלת חזקה עובדתית בדבר מהימנותו של מכשיר הדבורה, ששימש למדידת מהירותו של פאעור מוחמד. המכשיר המדובר פועל על עקרון דופלר ופולט קרן בצורת חרוט כדי לחשב את מהירות רכב המטרה. בכתב האישום שהוגש נגד מוחמד נטען כי חרג מהמהירות המותרת בכך שנסע במהירות של 139 קמ"ש בכביש שבו המהירות המרבית הייתה 90 קמ"ש. עורך דינו של מוחמד ערער על אמינות המכשיר וטען כי הדרישות לשימוש בו לא מולאו במקרה זה. עורך הדין הדגיש את חשיבות שמיעת צליל הדופלר, המעיד על כך שהמכשיר מודד נכון את רכב המטרה, וטען כי לא ניתן היה לשמוע את הצליל כראוי בשל רעש הרדיו. השוטר שהפעיל את המכשיר העיד, והותיר רושם אמין, אך לא הזכיר בדו"ח שלו שמיעת צליל הדופלר. עוד קבע השופט כי התביעה לא המציאה את המסמכים הדרושים, כפי שהנחתה הפרקליטות, להוכחת אמינות המכשיר. בסופו של דבר פסק השופט לטובתו של מוחמד, בנימוק של כישלון התביעה לעמוד בנטל ההוכחה בדבר אמינות מכשיר הדבורה. השופט זיכה את מוחמד בשל הספק שנוצר עקב אי הצגת ראיות מספיקות על ידי התביעה.