ת"א 4074/05

תקציר

זהו סיכום פסק הדין. התובע תבע להכריז על עצמו כבעלים של נכס בבאר שבע ולרשום אותו על שמו, ואילו הנתבעים תבעו מנגד צו מניעה שיאסור על התובע להשתמש בנכס וביקשו פיצוי כספי. בית המשפט מצא כי התובע אכן היה הבעלים של הנכס ודחה את התביעה שכנגד, שכן הנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם. עם זאת, בית המשפט פסק לנתבעים הוצאות משפט בסך 15,000 ₪. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, שהציע ליישב את הסכסוך והורה לשני הצדדים לבחון אפשרות לפשרה. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה על פשרה, הורה בית המשפט העליון על כנו פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, אלא שהתובע ישלם לנתבע פיצוי של בין 25,000 ₪ ל-100,000 ₪, בהתאם לפסק דין עתידי של בית המשפט. סכום זה היה אמור להביא לדחייה מלאה וסופית של כל התביעות של שרות נגד וינר בנוגע לבנייה בעבר. עוד נקבע בפסק הדין כי זכויותיהם ותביעותיהם של שני הצדדים בנוגע לבנייה עתידית ולהליכים בוועדות התכנון והתכנון או במינהל מקרקעי ישראל לא נפגעו. מאחר שהתובעת לא הסכימה לתנאי שהציבה הנתבעת להסדר זה, החליט בית המשפט, לאחר עיון בראיות ובטענות, לקיים את פסק דינו הקודם. פסק דין זה הכריז על התובע כבעל החצר ודחה את התביעה שכנגד מחוסר ראיות, והורה על מתן פסק הדין מיוני 2010, בתוספת תשלום לנתבע פיצוי של 25,000-100,000 ₪, שייקבע במועד מאוחר יותר.