בג"צ 7385/13

תקציר

פסק הדין דן בחוקתיותם של שני הסדרים מכוח החוק למניעת הסתננות. ההסדר הראשון, סעיף 30א, מתיר החזקת מסתננים במשמורת לתקופה של עד שנה; בית המשפט פוסק לטובת העותרים ומוצא בכך פגיעה בזכות החוקתית לחירות ולכבוד. הפגיעה הקשה בזכויות האדם, וחוסר הוודאות לגבי מסתננים עתידיים, מביאים את בית המשפט לבטל סעיף זה. ההסדר השני קובע מרכז שהייה פתוח למסתננים, המחייב את שהותם והופעתם ללא הגבלת זמן שלוש פעמים ביום. בית המשפט מבטל פרק זה בשל פגיעה בלתי מידתית בחירות, היעדר הגבלת זמן וביקורת שיפוטית יזומה, והליך שחרור בלתי מוגדר. השופטים עמית והנדל חולקים על הקביעה בעניין מרכז המגורים ומדגישים את תפקידו של בית המשפט בבחינת תכלית החקיקה ואת נחיצותו של המרכז. השלכות פסק הדין מעודדות את המחוקק לגבש פתרון כולל המכבד את זכויות האדם. השופטים ארבל, חיות, גברון ודנציגר מסכימים עם פסק הדין אך מדגישים את הפגיעה הקשה בזכויות. השופטים גרוניס והנדל מקדימים את פסק דינם בהכרה בקשיים הניצבים בפני אזרחי ישראל עקב הסתננות. לטענתם, יש לדחות את העתירות נגד החוק, ואל לו לבית המשפט להורות על ביטולו של סעיף 30א, הקובע תקופת משמורת של שנה. לטענתם, תקופה זו עומדת בבחינה חוקתית ואינה מוגזמת לאור המשפט המשווה. באשר למרכז המגורים הפתוחים, סבורים השופטים גרוניס והנדל כי די בחובת ההתייצבות פעמיים ביום. החלטת הרוב, בראשות סגן הנשיא נאור, מבטלת את פרק ד', עם דחייה של 90 יום לחובת ההופעה כדי לאפשר הופעות פעמיים ביום. הנשיא גרוניס והשופטים הנדל ועמית התנגדו, והציעו לבטל את חובת הופעת הצהריים תוך שמירה על ספירת הבוקר והערב. פסק הדין נועד לעודד פתרון חקיקתי יצירתי תוך הכרה בזכותה של המדינה לקבוע את מדיניות ההגירה. החלק האופרטיבי של פסק הדין מחליט לבטל את סעיף 30א לאלתר ואת פרק ד' באיחור של 90 יום. המשיבים חולקים בהוצאות בעתירה אחת, ואילו העתירה השנייה נדחית ללא הוצאות.