ת"א 79149-12-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: ת"א 79149-12-20 ברגר ואח' נ' קרוננברג ואח' - החלטה בעניין סמכות עניינית** **הקדמה** החלטה זו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, שניתנה על ידי כבוד השופטת עינב גולומב, עוסקת בטענת הנתבעים 1-5 (להלן: "הנתבעים") כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה שהוגשה על ידי התובעים. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים, וקבע כי הוא כן מוסמך לדון בתביעה. **רקע עובדתי ותמצית התביעה** התובעים הלוו כספים לחברת ב.א. דורם בע"מ (להלן: "החברה") בסכום כולל של 1,750,000 ₪. הלוואות אלו הובטחו באמצעות שיעבוד של זכויות החברה מכוח עסקת קומבינציה שערכה עם הנתבעים, הבעלים הרשומים של מקרקעין בעפולה. במסגרת העסקה, נרשמה לטובת החברה הערת אזהרה על המקרקעין, ולטובת התובעים נרשמו שני שעבודים על זכויות החברה, הכוללים סעיף "איסור שעבוד או העברת נכסים ללא הסכמת בעל השעבוד". בהמשך, חתמו החברה והנתבעים על הסכם לביטול עסקת הקומבינציה, ומחקירת הערת האזהרה שנרשמה לטובת החברה. התביעה הנוכחית הוגשה על ידי התובעים, אשר עתרו לסעדים הבאים: 1. **סעד הצהרתי:** כי הסכם הביטול בטל וחסר תוקף, וכי השעבודים לטובת התובעים גוברים עליו. 2. **סעד לרישום:** ביטול מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת החברה, ורישום הערת אזהרה לטובת התובעים על זכויות החברה. 3. **סעדים כספיים:** בסכום כולל של 2,153,665 ₪. **טענת הנתבעים בדבר חוסר סמכות עניינית** הנתבעים טענו כי התביעה אינה נוגעת ל"זכויות במקרקעין" אלא לזכויות אובליגטוריות בלבד, שכן היא מבקשת לקבוע את תוקף הסכם הביטול ולהורות על רישום הערות אזהרה בגין משכונים ושעבודים הנטענים. לטענתם, שווי הזכויות האובליגטוריות הנטענות, העומד על 1,750,000 ₪, מצוי בסמכות בית משפט השלום. **טענות התובעים לעניין סמכות עניינית** התובעים התנגדו לטענת הנתבעים, וטענו כי: 1. **איחור בהעלאת הטענה:** טענת חוסר הסמכות הועלתה באיחור ניכר, לאחר שבקשות קודמות לסילוק על הסף כבר נדחו. הם הפנו לתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. 2. **מהות התביעה:** הסעדים המבוקשים נוגעים באופן מובהק לזכויות קנייניות במקרקעין. ביטול מחיקת הערת אזהרה והצהרה על תוקף התחייבות לעסקה בזכות קניינית במקרקעין, הינם עניינים השייכים לסמכות בית המשפט המחוזי, ללא קשר לשווי השעבוד. 3. **נטל הוכחה:** לחילופין, ככל שייקבע שהסמכות נקבעת לפי שווי הזכויות, הנתבעים לא הוכיחו את שווי זכויות החברה. **ניתוח בית המשפט וקביעותיו** בית המשפט דחה את טענת הנתבעים לחוסר סמכות עניינית, תוך שהוא מבחין בין מספר נקודות: 1. **דחיית טענת האיחור בהעלאת הטענה:** בית המשפט קיבל את עמדת התובעים כי הטענה הועלתה באיחור, אולם קבע כי טענה לחוסר סמכות עניינית ניתן להעלות גם בשלבים מאוחרים של ההליך, ואף ביוזמת בית המשפט. הוא הפנה לפסיקה בנושא (ע"א 1049/94, רע"א 8426/20). כמו כן, בית המשפט ציין כי התיק עדיין בשלבים ראשוניים. בית המשפט הוסיף כי הסנקציה הקבועה בתקנה 29 לאיחור בהעלאת טענת חוסר סמכות עניינית היא פסיקת הוצאות, ולא חסימת האפשרות להעלותה. 2. **קביעת הסמכות העניינית לגוף העניין:** בית המשפט ביסס את קביעתו על ההלכה הפסוקה, לפיה לצורך קביעת הסמכות העניינית יש לבחון בעיקר את **הסעד המבוקש**. * **הבחנה בין זכויות במקרקעין לזכויות אובליגטוריות:** בית המשפט הסביר כי לפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, סמכות בית משפט השלום היא בתביעות שהסעד הנתבע בהן הוא חזקה, שימוש וחלוקה במקרקעין. לעומת זאת, תביעות בדבר חכירה לדורות או "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" הן בסמכות בית המשפט המחוזי. הפסיקה קבעה כי "תביעה הנוגעת למקרקעין" היא תביעה בה מדובר בקיום זכות קניינית או התחייבות להעביר זכות קניינית, ולא רק זכות חוזית. * **מבחן הסעד:** בית המשפט בחן האם הדיון בסעד המבוקש מחייב הכרעה באשר להתחייבות להעברת זכויות קנייניות. במקרים בהם אין מדובר בסעד הנוגע לזכות קניינית, הסמכות תיקבע לפי שווי הנושא. * **יישום על המקרה הנדון:** בית המשפט קבע כי הסעדים המבוקשים בתביעה זו, לרבות סעד הצהרתי בדבר תוקף הסכם הביטול, ביטול מחיקת הערת אזהרה ורישום הערת אזהרה, משמעותם למעשה הכרה בתוקף התחייבות להעברת זכויות קנייניות הרשומות במרשם המקרקעין. השבת הסכם המכר (הסכם הקומבינציה) והכרת תוקף השעבודים ביחס אליו, מהווים עניינים הנוגעים ישירות לזכויות קנייניות במקרקעין. * **סמכות בית המשפט המחוזי:** בית המשפט קבע כי סעדים אלו, ובפרט הסעד לרישום הערות אזהרה, מצויים בסמכותו של בית המשפט המחוזי, כפי שנקבע בפסיקה (ע"א 540/88). בנוסף, הוא הפנה לפסיקה המאשרת סמכות בית המשפט המחוזי לדון בתוקף/ביטול של הסכם מכר מקרקעין (רע"א 7451/10). **מסקנה והשלכות** בית המשפט המחוזי דחה את טענת הנתבעים, וקבע כי הוא מוסמך עניינית לדון בתביעה. עיקר הנימוק נבע מהבחינה כי הסעדים המבוקשים, במיוחד הסעד ההצהרתי ובקשה לרישום הערת אזהרה, נוגעים ישירות לזכויות קנייניות ולהתחייבות להעברתן, ולא רק לזכויות אובליגטוריות. **חידוש משפטי או דגש** ההחלטה מדגישה את הגישה הרווחת בפסיקה כי בבחינת סמכות עניינית, **הסעד המבוקש הוא המכריע**, ולא מהות הסכסוך. היא מחדדת את ההבחנה בין זכויות קנייניות בזכויות מקרקעין (הנתונות לסמכות בית המשפט המחוזי) לבין זכויות אובליגטוריות (שסמכות הדיון בהן נקבעת לפי שווין, ומועברת לבית משפט השלום אם השווי אינו עולה על הסכום הקבוע בחוק). ההחלטה גם מזכירה את גמישות הפסיקה בנוגע למועד העלאת טענת חוסר סמכות עניינית, אשר עשויה להיות מועלית גם בשלבים מתקדמים של ההליך, תוך שהסנקציה המרכזית היא פסיקת הוצאות.