ס"ע 21475-02-12

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת, תבעה הפרשי שכר בגין שעות נוספות ועבודה ביום המנוחה השבועית, פדיון חופשות, הבראה ופיצויי פיטורים. השופטת בחנה לעומק את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומצאה כי טענות התובע אינן מבוססות ברובן. ראשית, התביעה להפרשי שכר נדחתה משום שחישובי התובעת התבססו על הנחות שלא הביאו בחשבון שינויים בשעות העבודה, בחגים או בתשלומים ששולמו בפועל עבור עבודה בשעות נוספות וביום מנוחה. יתר על כן, התובע לא הביא כל ראיה מעבר לארבעה חודשי דוחות נוכחות מתוקנים כדי לתמוך בטענת הזיוף שלו, אשר השופט מצא כי אין בה די כדי להסיק מסקנות לגבי כל תקופת העסקתו. השופטת קיבלה את הטענה כי הדו"חות שונו, אך ציינה כי שינויים אלה הביאו לכך שהתובע קיבל שכר גבוה יותר ממה שהיה מקבל אלמלא כן. הם גם לא הצליחו להוכיח את מתכונת העבודה הנטענת שלו, שלא עלתה בקנה אחד עם הראיות שסופקו. באשר לתשלום עבור שעות השבת, קבעה השופטת כי התובע לא הכריז קודם לכן על יום שישי כיום מנוחתו ולא התלונן על התשלומים שקיבל, אשר דווקא היטיבו עמו. שנית, התביעה לפדיון חופשה התקבלה בחלקה. השופטת פסקה לתובע 3,360 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, עבור 14 ימי חופשה ללא תשלום. עם זאת, השופטת לא פסקה כל פיצוי בגין ניכוי רכיב זה, שכן התובעת לא התלוננה על כך קודם לכן ונראה כי שיתפה פעולה עם שיטת התשלום של הנתבעים. שלישית, תביעת ההבראה נדחתה מאחר שהשופט מצא כי שולם לתובע מלוא סכום דמי ההבראה להם הוא זכאי. לבסוף, בנוגע לפיצויי פיטורים, דחתה השופטת את תביעת התובע, וקבעה כי התובע כבר קיבל את מלוא הסכום ולא הביא כל ראיה שתתמוך בתביעתו לפיצוי נוסף. השופט התייחס גם לשני עניינים פרוצדורליים. היא ציינה את הפגמים הן בכך שהתובע לא התנגד לתצהירים הפסולים שהציגה ההגנה והן בכך שההגנה הגישה תצהירים פסולים אלה. עם זאת, מאחר שטעויות אלה לא הועלו על ידי מי מהצדדים, ושני הצדדים יכלו לחקור את העדים חקירה נגדית, בחרה השופטת שלא לפסוק הוצאות לאף אחד מהצדדים. השופט התייחס גם להתנהלותו של התובע בהגשת תביעה מנופחת ולאי הבאת ראיות כלשהן התומכות בה, דבר שאינו תקין. עם זאת, מאחר שהתובע הצליח בחלקו, השופט לא פסק הוצאות, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.