ת"א 66231-06-16

תקציר

בבעלות עיריית בת ים דירה בה מתגוררת הנתבעת, לינדה סנגרון. העירייה רוצה לפנות אותה בטענה שאין לה זכות לגור שם יותר. עם זאת, סנגרון טוענת כי היא זכאית להתגורר במקום מאחר שאביה היה דייר מוגן, ולאחר מותו היא הפכה לדייר מוגן נגזר לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר. כדי לתמוך בטענתה, עליה להוכיח כי אביה אכן היה דייר מוגן וכי מילאה אחר התנאים האמורים בסעיף 20(ב). בית המשפט קובע כי אביו של סנגרון היה דייר מוגן משנת 1966 ועד מותו בשנת 2015, שכן הוא רכש את הזכויות מהבעלים דאז והתגורר במקום במשך עשרות שנים ללא כל התנגדות מצד העירייה. עם זאת, בית המשפט פוסק את טענתה של סנגרון להיות דיירת מוגנת נגזרת, שכן היא לא הצליחה להוכיח כי התגוררה עם אביה בחצי השנה האחרונה לפני מותו וכי לא היה לה בית מגורים אחר באותה עת. השופטת מציינת כי ראיותיה של סנגרון בעניין זה אינן מספיקות, וראיות קיימות אחרות אינן תומכות בטענתה. בנוסף, גם אם עמדה בתנאי הראשון, היא לא עמדה בתנאי השני, שכן הייתה לה אפשרות לחזור לדירת אמה ולאחר מכן ירשה דירה משלה. לפיכך, בית המשפט מורה לסנגרון לפנות את הדירה בתוך 60 יום ופוסק לעירייה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל.