עת"מ 41158-04-15

תקציר

העותר ביקש מידע מרשות מקרקעי ישראל לפי חוק חופש המידע. מנהל מקרקעי ישראל הסכים לחשוף חלק מהמידע המבוקש, אך העותר התנגד לכך בטענה שאין לחשוף את המידע שכן הוא חלק ממשא ומתן לפשרה. עוד נטען בעתירה כי החלטת רמ"י לחשוף את המידע מהווה שינוי עמדה ללא נימוק, ההופך אותה לבלתי סבירה. בית המשפט בחן האם החלטת מנהל מקרקעי ישראל הייתה סבירה ומידתית והאם האינטרס הציבורי העדיף גילוי. נמצא כי מרבית ההתכתבויות לא היוו משא ומתן וכי החלטת רמ"י לחשוף הייתה סבירה, למעט מכתב אחד המתווה פשרה. בית המשפט קבע כי קיים עניין ציבורי בחשיפת ההתכתבות, שכן היא נוגעת לשימוש לרעה לכאורה במקרקעי ציבור. זאת ועוד, טעותה של רמ"י בכך שביקשה תחילה את התייחסותה של העותרת לגילוי חוזה החכירה בלבד לא היוותה שינוי עמדה, וטענת העותרת כי המידע היה חלק ממשא ומתן הייתה ניסיון להסתיר מידע שלציבור הייתה זכות לדעת. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות המשיבים.