ה"פ 386/98

תקציר

העותרים, שהם סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים, פנו לבית המשפט בבקשה לשני סעדים עיקריים. ראשית, הם ביקשו לפסוק כי העישון אסור בכל בנייני האוניברסיטה, למעט מקומות המשמשים למגורים, ספריות או חדרי דיונים, שבהם הממשל רשאי לייעד אזורי עישון. שנית, הם ביקשו מבית המשפט להורות לאוניברסיטה למנות סדרנים שיבטיחו את אכיפת חוק הגבלת עישון במקומות ציבוריים. עמדתם הרשמית של המשיבים הייתה כי העישון במעברי האוניברסיטה מותר, אולם מטעמי מדיניות יישמה האוניברסיטה איסור מוחלט על עישון ברחבי הקמפוס שלה. בנוסף, טענה האוניברסיטה כי היא אינה מחויבת למנות סדרנים לצורכי אכיפה, וכי הדבר נתון לשיקול דעתה. העותרים סירבו לקבל את עמדת האוניברסיטה ללא פסק דין מחייב, מה שהוביל לדיון מלא בנושא. בית המשפט פירש את החוקים והתקנות הרלוונטיים וקבע כי העישון אסור במעברי האוניברסיטה, למעט אזורי עישון ייעודיים שהמינהל יכול להקים. יתר על כן, בעוד שלאוניברסיטה יש סמכות למנות סדרנים, אין זו חובה. עם זאת, על האוניברסיטה, בהיותה גוף ציבורי הממלא תפקיד ציבורי, להפעיל שיקול דעת זה באופן סביר והוגן, על מנת להבטיח אכיפה נאותה של הגבלות העישון. פסק הדין הדגיש את הצורך לאזן בין זכויות המעשנים ללא מעשנים, ומדיניות האוניברסיטה צריכה לשאוף לכך. לבסוף, קבע בית המשפט כי לא ייפסקו הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בתוצאות ההתדיינות המשפטית.