בג"צ 350/20

תקציר

פסק הדין דן במנגנון הקבוע בסעיף 206 לפקודת העיריות, שעניינו אישור תקציבי עיריות. לפי סעיף זה, אם מועצת עירייה לא אישרה תקציב עד למועד שנקבע בחוק, המועצה עצמה מתפזרת אוטומטית. בנוסף, לשר הפנים יש סמכות להחליט אם להעביר את ראש העיר מכהונתו או לאפשר לו להמשיך לכהן לצד מועצה ממונה. מנגנון זה נועד לאזן את הכוח בין ראש העיר, הנבחר בבחירה ישירה, לבין חברי המועצה, הנבחרים בבחירות יחסיות. על שר הפנים לאזן בין מעמדו של ראש העיר כנציג נבחר לבין אחריותו להתנהלות הכלכלית של המועצה, במיוחד בכל הנוגע לאישור תקציב. מדובר בראש עיר שלא אישר את תקציב העירייה בתוך פרק הזמן שנקבע. שר הפנים, בהמלצת מנכ"ל המשרד, החליט לסיים את כהונתו של ראש העיר, בנימוק של אחריות ראש העיר לאי אישור התקציב. ראש העיר עתר נגד החלטה זו בטענה כי חברי מועצת האופוזיציה הם האחראים הבלעדיים לכישלון התקציב וכי ההחלטה נגדו אינה סבירה. בית המשפט בחן בהרחבה את תכליתו ויישומו של סעיף 206, בהתחשב בטענות ראש העיר. עם זאת, בסופו של דבר היא דחתה את העתירה, וקבעה כי ראש העיר לא כינס ישיבת תקציב נוספת במהלך תקופת ההארכה, למרות שהייתה לו הזדמנות לעשות זאת. בית המשפט קיבל את טענת המשיבים כי קיום ישיבת תקציב בסמוך למועד האחרון יכול היה להביא לאישור התקציב, כפי שקרה ברשויות מקומיות אחרות. השאלה העיקרית הייתה האם החלטת המשיב לסיים את כהונתו של העותר כראש עיר הייתה סבירה, בהתחשב בנסיבות. בית המשפט מצא כי ראש העיר לא כינס ישיבת תקציב נוספת, למרות שלא הייתה מניעה לכך, והדבר מנע מחברי המועצה לבחון מחדש את עמדתם. בית המשפט אמנם הכיר במצב הפוליטי הלעומתי וקיבל את העובדה שהתסכול של ראש העיר מובן, אך עמד על כך שהשיקול העיקרי הוא ההתנהלות סביב אישור התקציב. מאחר שראש העיר לא קיים ישיבה נוספת, האחריות לאי אישור התקציב מוטלת עליו. בית המשפט הדגיש כי שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים במקרים כאלה הוא רחב ואינו חל רק על מקרים של שחיתות או ניהול כושל. לשופט עמית, שכתב את פסק הדין, הצטרפו השופטים סולברג ושטיין, שהסכימו שניהם עם דחיית העתירה. השופט עמית הדגיש כי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של שר הפנים אלא לבחון את סבירות ההחלטה. הוא הגיע למסקנה כי למרות שמדובר במקרה גבולי, ההחלטה להעביר את ראש העיר מכהונתו הייתה סבירה ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית.