עמ"נ 49415-09-12

תקציר

המערערת ערערה על הארנונה שגבתה ממנה העירייה המשיבה בנימוק שהיא זכאית לפטורים שונים. הפטור הראשון מתייחס למבנים שנהרסו או ניזוקו ואינם ראויים לשימוש. בית המשפט קבע כי המערערת לא עמדה בתנאים הנדרשים לפטור זה, שכן הודעתה לעירייה לא הייתה מפורטת דיה ולא נתמכה בראיות כלשהן. יתר על כן, טענתה כי המבנים נהרסו או ניזוקו סותרת את דבריה שלה. הפטור השני מתייחס לנכסים ריקים. בית המשפט קבע, כי אמנם הפטור אינו מוגבל לבעלי נכסים, אלא חל גם על מחזיקים, אך טענתה של המערערת כי המבנים ריקים אינה משכנעת וסותרת את דבריה שלה. כמו כן, עמדת הבעלים לא הוצגה. אשר לחיובי הקרקע, המחלוקת העיקרית הייתה האם הקרקע היא "קרקע תפוסה" או "קרקע לבניה". בית המשפט קבע כי המערערת לא הוכיחה שינוי בשימוש בקרקע וכי דחיית תביעתה על ידי העירייה, על סמך דו"ח מפקח, הייתה סבירה. המערערת לא הביאה כל ראיה לשינוי בחזקה והצהרותיה השונות בעניין זה היו סותרות. לפיכך נדחה הערעור והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.