ת"א 22499-03-12

תקציר

התובע, רווק חרדי יליד 1988, תבע את מורתו לשעבר ואת שכנו בגין נזקים נפשיים שנגרמו כתוצאה מניצול מיני, לרבות תקיפות ומעשי סדום, שהובילו לכאורה לנכות פסיכיאטרית של 50%. הנתבעת, נשואה ואם לחמישה, הייתה מורתה של התובעת בכיתות ו'-ז' ושכנתם. התובע טען כי הנתבע ניצל את מצבו המשפחתי, המרת דתו וגילו הצעיר כדי לנצל אותו מינית לאורך תקופה ממושכת. הנתבע טען כי מערכת היחסים ביניהם הייתה בהסכמה מלאה ואף ביוזמת התובע. בית המשפט מצא את עדותו של התובע בלתי עקבית ולא משכנעת, ובמקום זאת האמין לגרסת הנתבע לאירועים. השופט הגיע למסקנה כי היחסים בין השניים היו בהסכמה, וציין כי ייתכן שהסכמת התובע הייתה לא רציונלית אך לא כפויה. ההקשר הכולל, לדברי השופט, הצביע על מערכת יחסים רומנטית ולא על ניצול, אם כי בית המשפט הכיר באלמנטים בעייתיים בשל עמדות הקהילה שלהם כלפי יחסים חד-מיניים והפרש הגילאים בין הצדדים. מאחר שלא היו יחסי כפייה או סמכות, מצא בית המשפט כי הנתבע אינו אחראי לנזקיו של התובע, והעמיד את מצוקתו הנפשית של התובע בתחום המוסרי, מחוץ להתערבות משפטית. עם זאת, השופטת הבהירה כי גם אם תיקבע חבות, ניתן יהיה להעמיד את הנזק הלא ממוני על 100,000 שקל, והתייחסה לראשי נזק נוספים, לרבות הפסדי שכר בעבר, כושר השתכרות עתידי מופחת והוצאות רפואיות, וקבעה את סך הפיצוי על 1,797,493 שקל. בסופו של דבר, התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט, לרבות הוצאות בגין חוות דעת ושכר טרחת מומחה. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.