סע"ש 63295-10-20

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת כנהג אוטובוס, תבע את הנתבע בגין הפרות שונות של זכויותיו כשכיר. הסוגיה הראשונה אליה התייחס בית המשפט הייתה האם קיים הסכם לפיו לתובע יהיה יום עבודה מקוצר בימים ראשון ושלישי כדי שיוכל להשתתף בשיעורים בקורס סוכני נסיעות. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להסכם כזה ולכן תביעתו נדחתה. לאחר מכן, בחן בית הדין את נסיבות סיום העסקתה של התובעת. התובע טען כי פוטר משום שסירב לעבוד מעבר לשעות המקסימום המותרות בחוק. עם זאת, בית הדין מצא כי התובע לא הוכיח כי הנתבע דרש ממנו לעבוד בשעות בלתי חוקיות וכי סירובו לבצע נסיעה מסוימת מהווה במקום זאת הפרת משמעת. חשוב לציין כי בית המשפט מצא כי הימנעותה של הנתבעת מלזמן עד מפתח, מר דורון, והחלטתה לנסוע באוטובוס מביתה של התובעת מבלי לתאם זאת עמו, מעידים על כוונת הנתבעת לסיים את יחסי העבודה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת נדחתה. מאחר שלא הייתה מחלוקת כי הנתבעת לא קיימה שימוע לפני הפיטורים, פסק בית הדין לתובעת פיצוי בסך 4,000 ₪, שכלל פיצוי בגין היעדר שימוע ואי המצאת מכתב פיטורים. לאחר מכן התייחס בית הדין למספר טענות נוספות שהעלה התובע, ובהן אי מסירת הודעה לעובד, איחור במסירת תלושי שכר, אי תשלום שכר במשך יומיים ואמצעי תשלום כפויים. בית המשפט פסק לטובת התובעת בחלק מהתביעות הללו והורה לנתבעת לשלם סכומים שונים, בהם 131 ₪ בגין שכר שלא שולם ו-500 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד. בית המשפט אף הורה לנתבעת לשלם לתובע 700 ₪ בגין אי הוצאת תלוש שכר במועד. יתר תביעות התובע, לרבות אלה בגין הפרת תקנות נהיגה ומנוחה, הרעת תנאי עבודה, התעמרות ועוגמת נפש והפרשות לפנסיה, נדחו. בסיכומו של דבר, מצא בית המשפט כי טענותיו של התובע היו "מנופחות" והורה לו לשלם לנתבע הוצאות בסך 5,000 ₪. לבסוף, בית הדין העניק לנתבעת 30 יום לקיים את פסק הדין והכיר בזכותה של התובעת לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.