ע"א 48239-06-11

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין שכנים על שימוש במרפסת ובמחסן בבניין בחיפה. המשיבה, שבבעלותה הדירה מתחת לזו של המערערים, שיפצה את דירתה והשכירה אותה כשתי יחידות. התעוררה מחלוקת על טענת המשיבה כי המרפסת והמחסן היו חלק מרכושה. המערערים חסמו פתח המוביל למרפסת. העניין הגיע לבית המשפט, ופסק דין זמני הורה להרוס את הקיר שחוסם את הפתח, כששני הצדדים חולקים בעלויות. מומחה אישר את זכויותיו של המשיב במרפסת. המשיב תבע פיצויים שנבעו ממעשי המערערים, לרבות הפסד דמי שכירות, והוענק לו סעד על ידי בית משפט קמא. המערערים ערערו על פסק דין זה. הם טענו כי בתצהיר המשיב, עליו הסתמך בית משפט קמא רבות, קיימות עובדות שגויות, כי המשיבה לא הוכיחה את הפסדיה, וכי בית המשפט לא היה צריך לאפשר למתמחה לייצגם ללא מאמן. ערכאת הערעור מצאה כי שגה בית משפט קמא בכך שהסתמך אך ורק על תצהירו של המשיב ללא בדיקה נוספת, מה גם שיש בו עובדות שאינן אמת. לא הוכח כי מעשיהם של המערערים גרמו לאי השכרת שתי הדירות על ידי המשיב. באשר להוצאות הריסת החומה, קבעה ערכאת הערעור כי היה על בית משפט קמא לשקול את ראיות המערערים כי שילמו בגין ההוצאות. בית המשפט הפחית את הפיצוי בגין עוגמת נפש ואישר את צו המניעה ואת הסעד ההצהרתי שניתן על ידי בית המשפט קמא. הערעור התקבל בחלקו, והסכום שנפסק למשיב הופחת משמעותית. המערערים חויבו לשלם למשיב סכום מופחת, כולל הוצאות משפט. המשיב חויב לשלם למערערים הוצאות ערעור, אשר נוכו מהסכום המגיע למשיב.