ע"פ 122/61

תקציר

בית המשפט העליון פסק בעניינו של אדם שהיה בקשר עם סוכנים של מדינה זרה ומסר להם מידע בהזדמנויות רבות באופן קונספירטיבי ולשם הפקת רווחים כספיים. האדם הואשם בשורה של עבירות הקשורות לביטחון המדינה. בית המשפט המחוזי זיכה אותו מחלק מהאישומים, אך הרשיע אותו במסירת מידע סודי ללא אישור. הנאשם ערער על ההרשעה ועל גזר הדין, ואילו היועץ המשפטי לממשלה הגיש ערעור נגדי לזיכוי באישומים מסוימים. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הנאשם, אך קיבל את ערעורו הנגדי של היועץ המשפטי לממשלה. נקבע כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר היעדר ראיות מספיקות בדבר כוונת הנאשם לפגוע בביטחון המדינה אינה נכונה. בית המשפט קבע כי המבחן הסובייקטיבי של כוונת הנאשם חל במקרה זה. די היה בכך שהתביעה תוכיח כי הנאשם ידע שהמידע שמסר עלול לפגוע בביטחון המדינה. בנוסף, המצב הנפשי של "חוסר אכפתיות" ו"עצימת עיניים מכוונת" לתוצאות של מעשים נחשב שווה ערך לידע ממשי. כן נדונה ההנחה כי פנייה לסוכן זר משמשת ראיה להשגת מידע מזיק, ובית המשפט קבע כי היא מהווה ראיה לכאורה לכוונה מזיקה. טענת הנתבע בדבר תום ליבו נדחתה, שכן נמצא כי פנה לשירותי הביטחון רק בשל חששותיו מאיומי הסוכן הזר. כתוצאה מכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם באישומים של השגת וגילוי מידע שיש בו כדי לפגוע בביטחון המדינה, וכן באישום של מסירת מידע סודי בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. ערעורו של הנאשם על הרשעתו ועל גזר דינו נדחה, ונוספה לעונשו העלאה סמלית של יום אחד, שנקבע כי החלה מיום מעצרו.