ת"צ 40512-07-20

תקציר

בית המשפט החליט כי לא ניתן לדון בבקשת המבקש לסילוק על הסף של התביעה הייצוגית של המשיב במנותק מהדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. הדיון באישור התובענה הייצוגית הוא הליך מקדמי, ופיצול שני הדיונים עלול להוביל לבלבול ולחוסר יעילות. לפיכך, בקשות לדחייה על הסף של תובענות ייצוגיות שמורות למקרים חריגים בהם ניכר כי הבקשה לאישור היא חסרת שחר או שהיא בקשה ריקה. המבקש טען כי פסק דין קודם בעניין לפיד, שדחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית דומה, צריך להוות מעשה בית משפט ולהצדיק את דחיית הבקשה הנוכחית. עם זאת, השופט מצא כי העילות בין שני המקרים אינן זהות, והמבקש לא הצליח להוכיח בהירות בעניין זה. לפיכך, לא ניתן היה להיעתר לבקשת הדחייה. יתר על כן, השופט ציין כי גם אם היו קווי דמיון מסוימים בין עילות פרשת לפיד לבין הבקשה הנוכחית, דחיית בקשה לאישור מבלי לבחון לגופן של המחלוקות אינה יוצרת מכשול משפטי להתדיינות מחודשת באותה עילה. מכאן, שהימנעותו של המשיב מלהזכיר את הליכי לפיד בבקשתם לאישור אינה עולה כדי ניצול לרעה של ההליך או מצדיקה את הצעד הדרסטי של דחיית הבקשה על הסף. תחת זאת, קבע השופט כי יש להתייחס לטענות המבקש במהלך הדיון בבקשת האישור. המבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיב, בסך 2,000 ₪, וניתנו לו 45 יום להגיש תגובה לבקשת האישור.