ע"א 713/78

תקציר

במקרה זה ערערו הרוכשים לבית המשפט העליון לאחר שהופר חוזה על ידי המוכר, שלא מסר דירה במועד. הרוכשים תבעו חזקה ופיצויים בשל האיחור. למרות שהדירה הועברה בסופו של דבר ונרשמה על שמם, התביעות הכספיות נותרו בלתי פתורות. בית המשפט המחוזי פסק פיצויים מוסכמים אך לא העריך סכומים, מה שהוביל לערעורים. בית המשפט העליון אישר את סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בתביעות ולאכוף פיצויים מוסכמים למרות התנגדויות פרוצדורליות. בית המשפט קבע כי הפיצוי שהוסכם עליו תקף ואינו ראוי להפחתה לפי חוק החוזים, אלא אם כן הוא בלתי מידתי באופן קיצוני ביחס לנזקים. הרוכשים טענו לשערוך פיצויים בשל האינפלציה, אך בית המשפט מצא זאת לא מוצדק משום שהרוכשים נהנו מאיחור בתשלומים וקיבלו ריבית נוספת. בית המשפט דחה הן את ערעורי המוכר והן את ערעורי הקונים על פיצויים, וקבע כי הרוכשים לא הוכיחו הפסד כספי משמעותי בשל השיהוי. כמו כן, בית המשפט חלק על תביעת הרוכשים לפיצויים בגין אי התאמות קלות בשטח הדירה במ"ר. הערעור הוביל להתאמות מינימליות, כגון הצמדת עלויות מסוימות, אך לא לשינויים נוספים בפיצוי. בסופו של דבר, הערעורים נדחו מבלי לפסוק הוצאות, ופסק הדין התייחס לשיקולים משפטיים פרוצדורליים ומהותיים שונים הנוגעים לעיכוב החזקה, נזקים חוזיים וריבית.