ע"א 411/81

תקציר

פסק הדין סובב סביב חלקת אדמה בסכנין, שנמכרה על ידי אותו מוכר לשני קונים שונים. המשיב מס' 1 רכש את הקרקע בשנת 1952 והחזיק בה עד שנת 1959, עת עזב את המקום בשל הוראת הרשויות. בינתיים, מכר המוכר את הקרקע למערערת בשנת 1959, אשר תפסה את החזקה בה. הקרקע לא נרשמה עד שנת 1959, אז נרשמה על שם המוכר במסגרת הליכי פשרה. שני הרוכשים ישנו על זכויותיהם ולא תבעו את הקרקע במהלך ההסדר. בשנת 1977 תבע המשיב מס' 1 את הקרקע וזכה ברישום הקרקע על שמו. המערערת תבעה בשנת 1979 אך הפסידה. עניינו של הערעור הוא בשאלת הבעלים החוקיים שבין המערערת לבין המשיב מס' 1. בית המשפט העליון קבע, כי למשיב מס' 1 זכות קניינית שוויונית, אשר בוטלה לאחר הסדר הפשרה, והותירה לו התחייבות חוזית בלבד מצד המוכר. בתוך כך, גם זכותה של המערערת במקרקעין, שהוקמה בשנת 1959, הייתה זכות חוזית. בית המשפט קבע, כי זכויות קיימות עדיפות על פני זכויות מתנגשות מאוחרות יותר, ומאחר שזכותו של המשיב מס' 1 נקבעה ראשונה, היא קיבלה עדיפות על פני טענת המערערת. בנוסף, שני הצדדים התרשלו ברישום המקרקעין, וטענת המערערת לתשלום מס לא שינתה את מאזן הזכויות. משכך, הוכר המשיב מס' 1 כבעלים החוקיים, והערעור נדחה בהוצאות שנפסקו לו. השופט מ' אלון והשופט י' בך הסכימו עם פסק הדין.