ת"א 3237-01-13

תקציר

הדיון נסוב סביב תקופת ההתיישנות לגבי תביעה שהגיש תובע שעבר בילדותו טיפול קרינתי לגזזת. המדינה טענה כי יש לדחות את התביעה משום שהוגשה מחוץ לחלון שבע השנים של תקופת ההתיישנות. בתוך כך, טען התובע כי כלל הגילוי המאוחר צריך לחול על עניינו, וטען כי לא היה מודע לכך שבידי המדינה מידע על נזקי הטיפול הקרינתי עוד בשנות ה-80. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה להתיישנות שלא מרצון. נקבע כי התובע היה מודע לקשר בין הקרנות לסרטן בעת שהגיש תביעה לפי חוק הגזזת, המפצה נפגעים שעברו הקרנות בגין גזזת. זאת ועוד, עצם קיומו של חוק הגזזת ואופיו המפצה מרמזים על כך שהתובע ידע או היה עליו לדעת על מודעות המדינה לסיכונים הכרוכים בטיפול קרינתי. לפיכך, קבע בית המשפט כי התביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות ודחה אותה. בנוסף, בית המשפט לא מצא טעם בתביעתה החלופית של התובעת לפיצוי הקשור לאוטונומיה, שכן התביעה לפי חוק הגזזת הוגשה לפני גילוי הגידול של התובעת. משכך, נדחתה התביעה על הסף מחמת התיישנות, ומייתרות את הצורך בטענות מקדמיות נוספות שהעלתה המדינה.