סע"ש 19496-11-18

תקציר

התובעת, עובדת סופר סרוויס, קבלן של שופרסל, תבעה את שופרסל בגין זכויות עובדים והטבות שלא שולמו לכאורה על ידי סופר סרוויס במהלך עבודתה כעובדת ניקיון בשופרסל. בית המשפט קבע כי שופרסל לא הייתה מעסיקה משותפת של התובעת אך הייתה לה אחריות כלפיה כמזמין שירות לפי החוק להגברת האכיפה. החוק מטיל אחריות אזרחית על מזמינים שירות בגין הפרת זכויות עובדים אם לא נקטו אמצעים סבירים למניעת הפרות כאלה ולא קבעו דרך יעילה למתן הודעה לגביהן. בית המשפט קבע כי התנהלותה של שופרסל היוותה הסרת אחריות והעברת אחריות לא עקבית על הקבלן. בנוסף, ההסכם בין שופרסל לסופר סרוויס נחשב לחוזה הפסד שכן הוא לא כיסה את העלויות הכרוכות בהעסקת התובעת, לרבות היטל בגין העסקת עובדים זרים. מאחר שהחוזה נמצא הפסדי, שופרסל לא הייתה זכאית להגנות לפי החוק להגברת האכיפה. עם זאת, בית המשפט בחן את טענותיה הספציפיות של התובעת ופסק לה פיצוי חלקי. שופרסל חויבה לשלם לתובע דמי חופשה והבראה, פיצויים בגין הפרשות לפנסיה, דמי מחלה ותוספת ותק, בניכוי סכומים שכבר שולמו על ידי סופר סרוויס. טענות התובעת לפיטורים שלא כדין, הודעה מוקדמת, הפרשות לקרן השתלמות ואי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה נדחו. כמו כן נפסק כי שופרסל תכסה את הוצאותיה המשפטיות של התובעת. ככלל, פסק הדין היטיב עם התובעת, וקבע כי שופרסל אחראית להפרות עבודה, אך הוא לא פסק לה את כל הסכומים הנתבעים, ושופרסל לא חויבה בנזקים.