עת"מ 34103-08-16

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת העותרת לחייב את העירייה להתקשר בהסכם המתיר שימוש בתת הקרקע של מגרש 1033 לצורך הקמת חניון תת קרקעי לדיור מוגן. לא ניתן לחייב את העירייה לחתום על הסכם כזה, שכן זכותה להחליט על אופן השימוש בנכסיה והיא יכולה לסרב לבקשה שתציב את האינטרס הפרטי מעל האינטרס הציבורי. יתר על כן, בית המשפט אינו יכול לאכוף הסכם בין שני צדדים אם אחד מהם אינו מעוניין לחתום עליו. כמו כן, העותרת אינה יכולה לטעון לזכות חכירה במגרש 1033, שכן הדבר לא הוזכר בעתירה המקורית וידרוש את אישור מועצת העיר, דבר שלא סביר שיינתן. גם בקשתה המשנית של העותרת, לחייב את העירייה להפקיע את מגרש 1033 ולרשום טובת הנאה לטובת העותר, נדחית, שכן היא אינה מעשית ולא תקנה לעותר טובות הנאה כלשהן. העירייה אינה מחויבת להסכים לאפשר לעותר לבנות על המגרש, וללא הסכם כזה לא תוכל העותרת ליהנות מההסדר המבוקש. בפסק הדין מודגש כי לוועדות התכנון ולמועצת העיר סמכות לקבל החלטות בנוגע לשימוש בשטחים ציבוריים וכי החלטותיהן במקרה זה היו סבירות והתבססו על טיעונים תקפים. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר אינו פוסק הוצאות.