ע"א 253/65

תקציר

בפסק דין של בית המשפט העליון הישראלי בנוגע לסכסוך כספי בין בעל ואישה פרודים, שני הצדדים טענו לבעלות על נכסים וכספים מסוימים שנרכשו במהלך נישואיהם. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי התחתון, שקבע כי כל הנכסים וההכנסות שבמחלוקת יחולקו ביניהם שווה בשווה, בהתבסס על כוונתם המשותפת לכאורה לאחד משאבים ולחלוק בעלות במהלך נישואיהם. המקרה נסב על פרשנות סעיף 2 לחוק שיווי זכויות האישה, התומך בשוויון זכויות ברכוש לנשים נשואות, והסתמך על המושג "קרן משותפת" שפותחה באמצעות תרומות הדדיות. למרות שהאישה טענה כי נכסים ספציפיים, כגון מחסן ועסק זרעים, הם שלה בלבד, וממומנים בעיקר על ידי הפיצויים שלה, בית המשפט מצא כי התנהלותם הכלכלית המשולבת של בני הזוג והתנהלותם הזוגית הצביעו על כוונת בעלות משותפת. כמו כן, למרות טענת הבעל כי רכש חלקה לפני הנישואין ושילם את מרבית עלותה, בית המשפט פסק כי היא חלק מהרכוש המשותף של הנישואין בשל השקעה וניהול משותפים לאחר מכן. פסק הדין הדגיש את העיקרון לפיו נישואין משמעם שותפות ברכוש אלא אם הוסכם במפורש אחרת, ודחה כל חזקה כי רכוש רשום בנפרד מציין בעלות אישית. הפסיקה והמושגים האנגליים, אף שמדי פעם התייחסו אליהם, נחשבו במידה רבה בלתי רלוונטיים להקשר הישראלי בשל מסגרות משפטיות ומנהגים חברתיים שונים. עוד ציין בית המשפט כי הערכות או הסכמים משתמעים המבוססים על התנהגות הצדדים והצהרותיהם היו מכריעים בהחלטתו, ושיקפו דבקות בעקרונות שוויוניים בקביעת זכויות הקניין הזוגיות.