ע"א 10223-05-10

תקציר

מהנדס תבע חברת עבודות עפר בגין אי תשלום שכר טרחתו בגין ניהול פרויקט שביצעה החברה עבור מחלקת עבודות ציבוריות. המהנדס טען כי החברה חייבת לו 203,500 שקל בתוספת מע"מ עבור שירותיו. בית משפט השלום בירושלים פסק לטובת המהנדס אך הפחית את הסכום ל-121,567 שקל בתוספת מע"מ, בנימוק שהמהנדס לא הביא ראיות למלוא הסכום הנתבע. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי. החברה המערערת טענה כי המהנדס לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו וכי היה על בית המשפט להמתין להכרעה בתיק קשור אחר. המהנדס המשיב טען כי גם לחברה יש ראיות אך לא הציג אותן, והחלטת בית המשפט התבססה על הראיות הקיימות. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור החברה, וקבע כי הצדדים לא הציגו את כל הראיות וכי החלטת בית משפט השלום סבירה. עוד קבע בית המשפט כי אין צורך להמתין להכרעה בתיק האחר, שכן הוא אינו קשור ולא ישפיע על הפסיקה הנוכחית. גם ערעורו של המהנדס נדחה מאחר שלא הגיש ערעור על דחיית תביעתו בכמה נושאים. החברה חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דינו של המהנדס בסך 15,000 ₪.