ע"ש 714/01

תקציר

המשיבה הוציאה חוזר האוסר על סוכני ביטוח להעניק מתנות למבוטחים שאינן חלק אינטגרלי מעסקת הביטוח, ומגביל את שוויין של מתנות אלה ל-200 ₪ אם יינתנו. המערער, סוכן ביטוח, ערער על תוקפו של החוזר ואכיפתו נגדו, וערער על חמש החלטות של המשיב שניתנו בעקבות תלונות של מבוטחים על התנהלות המערערת בניגוד לחוזר. המערערת טענה כי החוזר מהווה תקנה, שלא פורסמה כדין ולכן אינה תקפה; כי היא חורגת מסמכותו של המשיב; שהיא מתערבת ביחסים החוזיים שבין הסוכן למבוטח ומפרה את עקרון השוק החופשי וחופש העיסוק; כי החלטות המשיב בנוגע לתלונות אינן עקביות ודינן להתבטל; וכי החוזר אינו מקיים את עקרון המידתיות. המשיב טען כי הערעור הוגש בשיהוי וכי המערערת מנועה מלהתכחש לסמכותה. בית המשפט קבע כי טענת השיהוי נדחתה וכי המערערת יכולה לתקוף בעקיפין את תוקפו של החוזר. בית המשפט דחה את טענות המערערת וקבע כי החוזר הוא הסדר כללי שאינו מהווה תקנה; כי למשיבה סמכות להוציא חוזרים כאמור, הדרושים כדי להבטיח כי סוכני הביטוח יעמדו בחובותיהם החוקיות; כי החוזר משרת את תכלית החוק ועומד בדרישת המידתיות; וכי התנהלות המערערת הפרה את הוראות החוזר, ואין להשלים עם התנהגות כזו. אמנם החלטות המשיב בנוגע לתלונות לא היו עקביות בחלק מההיבטים, בית המשפט אישר אותן, אך הדגיש כי יש להחיל את הוראת החוזר האוסרת על דרישה להשבת מתנה מבלי להתנות את הפסקת תשלומי הפרמיה על ידי המבוטח בהחזרת המתנה. הערעורים נדחו, הוראת השעה בוטלה, והמערער חויב לשלם למשיב 15,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.