רע"א 1901/20

תקציר

במקרה משפטי שניתן לאחרונה, בית המשפט בחן את תוקפו והוגנותו של סעיף ברירת הדין של פייסבוק, שחייב משתמשים ישראלים לפתור סכסוכים על פי החוק בקליפורניה. סעיף זה היה חלק מחוזה אחיד המסדיר את תנאי השימוש ברשת החברתית. השאלה המרכזית הייתה האם סעיף זה מהווה תנאי מפלה על פי החוק הישראלי, במיוחד עבור עסקים קטנים וצרכנים. מדובר בתובעים שרכשו שירותי פרסום מפייסבוק והגישו תביעה בישראל. בתחילה, ערכאות נמוכות יותר צידדו בפייסבוק, ודרשו מהתובעים לתקן את תביעתם כדי לציית לחוק בקליפורניה. עם זאת, בערעור, בית המשפט הנוכחי בחן אם הסעיף העניק לפייסבוק יתרון מופרז. הדיון התמקד ביחסי הכוחות ובפער המידע בין פייסבוק למשתמשיה. הודגש כי מאז יולי 2018, פייסבוק החלה להחיל חוקים מקומיים על צרכנים במקום החוק בקליפורניה, מה שהחליש את הטיעון של פייסבוק למסגרת משפטית ייחודית. בהתחשב בשינויים אלה ובחוסר איזון הכוחות המובנה, הגיע בית המשפט למסקנה כי הסעיף אכן מפלה לרעה צרכנים ועסקים קטנים. פסק הדין הדגיש כי לצרכנים חסרים בדרך כלל המשאבים להבין את הדין הזר ויש להגן עליהם תחת הוראות החוק המקומי, בהתאם לנושא העל של חוקי הגנת הצרכן. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובעים, ביטל את סעיף ברירת הדין לעסקים קטנים והדגיש את חשיבות החלת הדין הישראלי על חוזים צרכניים כדי למנוע יתרון בלתי הוגן מצד תאגידים גלובליים כמו פייסבוק.