רע"א 8406/23

תקציר

בבואו לבחון את הבקשה לסעד זמני, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. המבקש ביקש סעד זמני עד לקיום דיון, בטענה כי הדבר נחוץ כדי למנוע פגיעה חמורה או סיכול מטרת הסעד. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין צורך בדיון מיידי ודחה את הבקשה מבלי לבקש תגובה מהצד שכנגד. בית המשפט ציין כי בעוד שהוא דן בדרך כלל בבקשות לסעד זמני בנוכחות שני הצדדים, הוא יכול לדחות בקשות ללא דיון אם הבקשה אינה ראויה. יתר על כן, המבקש לא הגיש את ההליך העיקרי הדרוש כדי להצדיק סעד זמני. תקנה 95(ג) מאפשרת הגשת בקשות לסעד זמני לפני הגשת כתבי הטענות העיקריים, בעיקר במקרים דחופים, אך מחייבת הגשת ההליך העיקרי בתוך שבעה ימים. בית המשפט מצא כי עיכוב ההליך העיקרי בהמתנה להחלטת ערכאת הערעור עלול לעודד התנהגות אסטרטגית בלתי רצויה. ללא הגשת הליך עיקרי, ערכאת הערעור אינה יכולה לבחון כראוי את גופו של הסעד המבוקש, ומשכך אין הצדקה לקבל את הערעור. יתר על כן, בית המשפט נימק זאת בכך שהסעד הזמני המבוקש חופף לסעד הסופי הפוטנציאלי ועלול לגרום לנזק בלתי הפיך, מה שעשוי לאפשר פיצוי באמצעים כספיים אם המבקש יזכה בתביעה העיקרית. הבקשה לסעד ביניים שני, בבקשה להסבר מעשיו של המשיב, נמצאה בשלב זה בלתי ראויה לסעד זמני ומיותרת. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה וחייב את המבקש לשאת בהוצאות שנגרמו למשיב, בסך 2,000 ₪.