דב"ע מט/16 - 3

תקציר

ערעורה של המערערת מתייחס לחובתם לשלם פיצויי הלנה חלקיים בגין פיצויי פיטורים, ופיצוי בגין הפרת חוזה בעקבות פיטורי המשיב. על החלטת בית הדין האזורי כי המשיב פוטר מתפקידו, והוא זכאי לפיצויי פיטורים, לא הוגש ערעור. המערערת מסרה למשיב מכתב הממוען ל"מבטחים" בו הופקדו פיצויי הפיטורים, והפיצוי שולם בחודש ספטמבר 1986. על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המכתב נמסר במועד מאוחר יותר יש ערעור, כאשר המערערת טוענת כי הוא נמסר במועד הנקוב במכתב. היה על בית המשפט לתת משקל לתצהיר המשיב, לפיו המכתב נמסר כ-5-6 חודשים לפני קבלת הכסף מהמבטחים. לפיכך, חובת המערערת לשלם פיצויים להלנה מוגבלת לתקופה שמיום סיום ההעסקה ועד ליום מסירת המכתב, קרי 18.11.85 ועד ליום 16.12.85. סכום זה חייב לכלול הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק מיום 27.12.85. באשר לפיצוי בגין הפרת חוזה טוענת המערערת כי המשיב לא הוכיח את נזקיו, וההסכם הקיבוצי לא הוצג. ההסכם הקיבוצי החל היה הסכם עבודה קיבוצי כללי, שבית הדין לעבודה מכיר. זאת ועוד, בהודעה חתומה על ידי עורכי הדין של שני הצדדים צוין תחולתה. די בהצהרתו של המשיב בתצהירו כי לא עבד מאז פיטוריו, בצירוף הראיות שדרש לשוב לעבודה, כדי לקבוע פיצויים. לפיכך, הערעור על פיצוייה של הלנה מתקבל בחלקו, והערעור על פיצויים בדיני חוזים נדחה. כל צד יישא בעלויות שלו.