ע"א 5323/07

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות ועדויות העדים, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא. קביעתו של בית משפט קמא מתבססת על שתי קביעות מרכזיות: ראשית, כי העסקה הראשונה בוצעה כדין, ושנית, כי בתחרות בין שתי העסקאות, הראשונה קודמת. הראיה המשכנעת ביותר התומכת בהשלמת העסקה הראשונה היא מסמך ייפוי הכוח, המציין במפורש כי התמורה התקבלה במלואה. מסמך נוטריוני זה אינו מותיר מקום לספק באשר לתוקפו, ואין די בטיעונים בעל-פה שהציגו המערערים נגדו. בנוסף, העובדה שהעסקה בוצעה באמצעות ייפוי כוח שניתן לצד שלישי אינה שוללת את תוקפו, במיוחד בהתחשב בנסיבות המקלות של הימצאות המוכר באיראן. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי זכות התביעה על פי העסקה הראשונה פקעה עקב התיישנות. החזקת הנכס על ידי בן משפחה של המשיבים אינה מהווה ראיה מספקת לקיומה של "חזקה נוגדת". יתר על כן, בהינתן יחסי הנאמנות בין המוכר לקונה בעסקה הראשונה, תקופת ההתיישנות תחל רק לאחר כפירתו של הקונה, שלא הוכחה. בהתייחסו לעסקה השנייה, מסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי יש לתת קדימות לעסקה הראשונה. העסקה השנייה נעשתה במודעות לעסקה הראשונה וללא ראיות לביטולה. יתר על כן, איחורם של המשיבים ברישום העסקה הראשונה אינו גורם מכריע, שכן שני הצדדים התרשלו בעניין זה. טענות המערערים בדבר נזק ראייתי עקב השיהוי נדחות אף הן, שכן שני הצדדים אחראים במידה שווה לחלוף הזמן. השופט ש' ג'ובראן, השופט י' דנציגר והשופט א' רובינשטיין מסכימים עם ההחלטה, ומדגישים כי החלטת בית משפט קמא מבוססת היטב ומבוססת על ראיות משמעותיות.