ת"א 37103-09-20

תקציר

השאלה המרכזית בפסק הדין היא האם טופס הרישום עליו חתמו שני הצדדים מהווה הסכם מחייב. התובעת טענה כי כן, ואילו הנתבעת טענה מנגד כי אין מדובר בהסכם מחייב, אלא רק בהצעה שלא התקבלה. השופט יהודה ליבלין פסק לטובת התובעת, וקבע כי טופס הרישום מהווה התחייבות לביצוע עסקה. הטופס כלל פרטים חיוניים כגון תיאור הנכס, הצדדים המעורבים, המחיר ותנאי התשלום, העונים על הדרישות להסכם מחייב. כמו כן, השופטת קבעה כי הנתבעת לא מימשה את זכותה לדחות את בקשת הרכישה של התובעת בתוך זמן סביר ולמעשה קיבלה את הבקשה בכך שקיבלה תשלום חלקי ללא התנגדות ולא מסרה מכתב דחייה עד לאחר שהתובעת סירבה לשלם סכום נוסף שדרשה הנתבעת. בנוסף, קבעה השופטת כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שדרשה תוספת של 310 אלף שקל מעבר למחיר המוסכם, שהיה צמוד למדד הבנייה. ההסכם המקורי לא כלל סעיפים המאפשרים שינוי מחירים, והנתבעת לא הודיעה לתובע על אפשרויות כאלה במהלך המשא ומתן. מאחר שהדירה נמכרה לצד אחר, קבע השופט כי אכיפה אינה עוד אפשרות מעשית ובמקום זאת פסק לתובע פיצויים בסך 155,000 ₪, המייצגים את ההפרש בין המחיר שהתובע הסכים לשלם לבין מחיר השוק הנוכחי, בניכוי עליית מדד הבנייה. כמו כן הורה השופט לנתבע לשלם לתובע 25,000 ₪ הוצאות משפט והוצאות משפט.