ע"א 2501/04

תקציר

מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו אשר דחה את תביעת המערער נגד בנק לאומי ישראל בע"מ. השתלשלות האירועים שהובילה לערעור היא כדלקמן: המערערת רכשה רכב מגב' מיכל חלאק ולקחה הלוואה מבנק מרכנתיל דיסקונט למימון הרכישה. הרכב נתפס על ידי בנק לאומי כזוכה במכרז בתיק הוצאה לפועל שעניינו חוב של מר שלומי פארט. לאחר מכן הגיש המערער עתירה לבית משפט השלום בעכו בבקשה למתן פסק דין שיכריז על הרכב כרכושו הבלעדי ונקי מכל חוב או שעבוד לטובת הבנק. העתירה נדחתה והמערער הגיש בהמשך תביעה נגד הבנק ורשם המשכנתאות בגין רשלנות, בדרישה לפיצויים בסך 230,000 ₪. בתביעה נטען כי הבנק התרשל במעשיו ובמחדליו שהביאו למחיקת עיקול על הרכב הרשום במשרד הרישוי האמריקאי. בית משפט קמא דחה את התביעה, אך הניח כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית מצד הבנק כלפי המערער. המערערת ערערה על החלטת בית משפט קמא וטענה כי שגה בקובעו כי התנהלות הבנק לא עלתה כדי הפרת חובת הזהירות וכי אין קשר סיבתי בין פעולות הבנק לבין נזקי המערערת. הבנק המשיב טען כי לא גרם לנזקו של המערער וכי האחרון נפל קורבן לזוג מרמה. השופטת גרשון והשופטת חפרי-וינוגרדוב הביעו דעות שונות. השופט גרשון סבר כי אין חובת זהירות מושגית מצד הבנק כלפי המערערת, שלא הייתה לקוחה של הבנק, ועל כן יש לדחות את הערעור. בתוך כך, מצאה השופטת חפרי-וינוגרדוב כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית מצד הבנק כלפי המערער, שהופרה. לדברי השופטת חפרי-וינוגרדוב, רשלנותו של הבנק נעוצה בכך שלא וידא את נכונות פעולות הרישום שביצע, למרות הפשטות והקלות הכרוכות בכך. בסופו של דבר, התקבל הערעור בדעת רוב של השופטים גריל וחפרי-וינוגרדוב, תוך ביטול פסק דינו של בית משפט קמא. הבנק המשיב חויב כלפי המערערת בנזקים שנבעו מהעסקה הנדונה, בכפוף לאשמתה התורמת של המערערת בשיעור של 50%. התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת לקבוע את גובה הנזקים שנגרמו למערער. המערער פסק מהמשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.