בר"ע 6418/93

תקציר

פסק הדין דן בערעוריהם של שלושה נושים מובטחים, אשר יחד חייבים להם כמאה תשעים ושניים מיליון שקל על ידי תאגיד הנמצא בהליכי פירוק. סגן הנשיא הורה כי מפעלי התאגיד ימשיכו לפעול, וכי הסכמת הנושים המובטחים אינה נדרשת לצורך ההסדר. עם זאת, השופט פוסק לטובת המערערים, וקובע כי החלטותיו של סגן הנשיא היו פגומות מבחינה פרוצדורלית ומהותית. פסק הדין מדגיש את זכויות הקניין של הנושים המובטחים, שלא היו אמורות להיפגע ללא הסכמתם המפורשת, שלא ניתנה במקרה זה. השופט מציין כי החוק אמנם תומך בניסיונות לשקם חברות ולהימנע מפירוק, אך אין זה צריך לבוא על חשבון זכויות הנושים המובטחים. המבקשים הם רוב הנושים המובטחים, והסכמתם לא התקבלה בהליך דיוני תקין, שהוא תנאי לשינוי סדרי העדיפויות בפירעון. זאת ועוד, המערערים לא נכחו בדיון קריטי ולא ניתנו להם הזדמנויות נעימות להביע את עמדתם. השופט מגיע למסקנה כי הטענות שהציגו המערערים תקפות, וקובע כי הכספים שהוזרמו לתאגיד לצורך הפעלתו לא ייחשבו כחלק מהוצאות הכינוס ולא ינוכו מביטחונות המערערים. המשיבים מצווים לשאת בהוצאות המערערים.