ס"ק 23048-05-21

תקציר

פסק דין זה מתייחס למחלוקת על תשלומי פנסיה לגמלאים ולשאירים של עובדי מדינה לשעבר בישראל. הנושא המרכזי הוא פרשנות חוק הגמלאות (תוספת להעלאת העלות), הקובע כי גמלאי תקציב צריכים לקבל תוספת יוקר מחיה. תוספת זו מחושבת על בסיס שכר קובע, המוגדר בחוק הגמלאות בשירות המדינה וכולל שני מרכיבים: השכר המשולב ותוספות קבועות. החוק קובע גם תקרה לשכר שעד אליו משולמת התוספת, הקבועה בהסכם קיבוצי כללי. סלע המחלוקת הוא האם התקרה חלה רק על רכיב השכר המשולב או על כל השכר הקובע, לרבות תוספות קבועות. אם התקרה מוגבלת לשכר המשולב, אז הגמלאים קיבלו שכר חסר, והמדינה צריכה לתקן את זה. עם זאת, אם התקרה חלה על השכר הקובע במלואו, אזי שיטת התשלום הנוכחית נכונה, ושינויה עלול לגרום להפסד כספי משמעותי למדינה. המבקשת, הסתדרות העובדים הכללית, מבקשת למנוע מהמדינה להפחית את תשלומי הפנסיה על בסיס הפרשנות החדשה ומבקשת גילוי מסמכים מהמדינה בדבר הטעות הנטענת. מנגד, טוענת המדינה כי שיטת החישוב הנוכחית שלה נכונה וכל שינוי יגרום נזק בלתי הפיך לכספי הציבור. בסופו של דבר, בית המשפט נותן צו מניעה זמני לטובת האיגוד, האוסר על המדינה להפחית את תשלומי הפנסיה עד למתן פסק דין מלא בהליך העיקרי. המשמעות היא שהסטטוס קוו של תשלומי הפנסיה יישמר במהלך הליך ההתדיינות המשפטית. בית המשפט גם אינו שולל את חובת המדינה לנהל משא ומתן קיבוצי לפני תיקון טעות נתפסת, ומדגיש את הצורך לשמור על מאזן הפגיעה עד לקיום דיון מלא. סעד הביניים ניתן על מנת להבטיח הגנה על זכויות הגמלאים במסגרת משפט העבודה הקיבוצי, עד להכרעה סופית בנושא.