ת"א 28130-04-10

תקציר

המשיב, דיזנהויז, טען כי בית הדין לעבודה קבע ממצאים רק בעילה של חוסר תום לב בעניינה של איתרתי ולא יכול היה לקבוע ממצאים או ליתן סעד מכמה עילות אחרות. עוד טענה כי הממצא החלקי נגד איתרתי בעילה של גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט והשתק מהווה רף נגדה, וביקשה כי בית המשפט יעניק לה את הסעדים העומדים לרשותה בבית הדין לעבודה. עם זאת, בית הדין דחה את טענותיה וקבע כי סירובו של בית הדין לעבודה לדחות את עתירתה של איתרני לא היה טעות משפטית וכי המשיבה אינה יכולה להגיש את טענותיה לבית הדין לעבודה מאותן עילות כמו תביעתה הנוכחית. כמו כן, בית הדין הדגיש כי אופי תביעת המשיב והאירועים שהתרחשו קשורים במישרין ליחסי העבודה ומצויים בסמכותו של בית הדין לעבודה. בית הדין דחה גם את טענות המשיבה כי תביעתה הנוכחית עוסקת בעילות ועובדות חדשות שלא היו ידועות בעת הדיון בבית הדין לעבודה. בית המשפט קבע כי טענת המשיבה כי מדובר במקרה של הפרה מתמשכת לא הוכחה וכי היה עליה לאמוד את נזקיה באופן מקיף. בנוסף, ציין בית הדין כי חישובי נזקיה של המשיבה עצמה בהליכים בבית הדין לעבודה סותרים את טענותיה הנוכחיות. בית המשפט הוסיף וציין כי מרבית המחלוקות כבר הוכרעו במשפט הקודם והיו נתונות להשתק החברה, והמשיבה לא זיהתה סוגיות שאינן מחולקות. הרושם היה שהמשיבה מעוניינת לחזור על ההליכים לטובתה. לפיכך, נעתר בית המשפט לבקשת המבקשים לדחות את התביעה על הסף. המשיב חויב לשאת בהוצאות המבקשים, בסך של 20,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 15.8.2014.