ע"פ 2582/12

תקציר

התיק הוא ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהרשיע את המערער בייבוא סמים לישראל והחזקתם לצריכה עצמית. בית המשפט המחוזי זיכה את המערער מהאישום החמור יותר של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. המערער טען כי אישום ההחזקה היה לשימוש עצמי, ואילו המשיב (המדינה) טען כי מדובר בסחר בבני אדם. בית המשפט פסק לטובת טענת המערער, זיכה אותו מהאישום החמור יותר, והרשיע אותו בייבוא סמים והחזקתם לצריכה עצמית. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 18 חודשי מאסר. לאחר מכן ערער המערער על פסק דין זה, בטענה שהעונש חמור יתר על המידה. לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי בפרשנותו להנחיות הענישה בגין עבירות של החזקת סמים והיה עליו ליתן משקל רב יותר לנסיבותיהם האישיות ולממצאים החיוביים של תסקיר המבחן. עוד טענו כי עבירות העבר שלהם אינן רלוונטיות שכן הן נחלת העבר. המשיב תמך מנגד, בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת עברו הפלילי העשיר של המערער וסיכויי השיקום הדלים. ערכאת הערעור, לאחר שבחנה את התיק, לא מצאה עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, והדגישה כי על בתי המשפט להתערב רק במקרים חריגים של חריגה ברורה ממדיניות הענישה. ערכאת הערעור הסכימה עם המשיב כי העונש הולם בהתחשב באופי המתוכנן של עבירות המערער ובעברו הפלילי העשיר. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מסיכויי השיקום של המערערים, וציין את סירובם לשתף פעולה עם הרשויות. משכך, הערעור נדחה, ובית המשפט המחוזי אישר את גזר דינו.