סע"ש 10665-09-16

תקציר

התיק נסוב סביב הקביעה האם שני נתבעים, בעלי מניות ודירקטורים בחברה בשם הנתבעת מס' 1, נושאים באחריות אישית לחובות החברה כלפי התובע, עובד. התובעת טענה כי יש להטיל עליהם אחריות משלושה טעמים: ראשית, כמעסיקיה הישירים של התובעת; שנית, תחת אחריותם האישית של נושאי משרה לפי חוק החברות ועוולת הפרת חובה חקוקה; ושלישית, המבוססת על דוקטרינת הרמת מסך התאגיד. בית הדין דחה את התביעה הראשונה מאחר שהתובעת לא ערערה על הקביעה הקודמת כי הנתבעת מס' 1 היא המעסיקה היחידה. בית המשפט דחה גם את התביעה השנייה, וקבע כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בה. בהתייחס לטענה השלישית, דן פסק הדין בנסיבות הנדירות והחריגות שבהן ניתן להרים את מסך התאגיד. למרות שקבע כי אכן הופרו חוקי העבודה וכי חלק ממעשי הנתבעים היו מדאיגים, בית הדין לא מצא ראיות מספיקות למרמה, שימוש לרעה באישיותה הנפרדת של החברה או נטילת סיכונים בלתי סבירים כדי להצדיק את הרמת מסך התאגיד. באופן ספציפי, אי תשלום זכויות סוציאליות והפרות של חוקי העבודה, חמורות ככל שיהיו, לא היוו סיבה מספקת במקרה זה. גם הימנעותם של הנתבעים מהעברת ניכויים כדין ליעדם המיועד לא נחשבה עילה מספקת, מה גם שחלק מהכספים שנוכו אכן הועברו. יתר על כן, בית המשפט לא מצא ראיות ל"הברחת נכסים" או הקמת חברה סדרתית כדי להתחמק מחובות. למרות שהטיפול בתובע נקבע כבלתי מקובל, בית המשפט החליט שאין עילה להטיל אחריות אישית על הנתבעים. לפיכך, נדחתה התביעה האישית נגד שני הנתבעים.