עמ"נ 65803-10-21

תקציר

המערערת טענה כי תכנית א/1 אינה מאפשרת הקמת חניון עילי ולכן מחייבת הקלה. המשיב טען כי יש לדחות את הערר מאחר שהמערערת לא הצביעה על חיוב ההשבחה ולא הייתה סטייה מקווי הבניין. בית המשפט הציע פשרה, אשר נדחתה על ידי המערער. לאחר בחינת כתבי הטענות, הסכים השופט עם המשיב ודחה את הערעור. השופט קבע, כי ועדת הערר טעתה בפרשנות הערכת המערערת כמתייחסת רק לחריגה מקווי בניין כאשר היא נוגעת גם להגבהת המתקן. בנוסף, השאלה האם נדרשה הקלה לצורך הגבהה זמנית של מתקן החניה צריכה להתברר בפורום אחר. עוד קבעה השופטת כי המערערת לא הוכיחה כי הקרקע עברה השבחה כלשהי, דבר המחייב את הערעור להתקבל. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.