פ"א 53868-05-21

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לדחות בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת חניה. המערער קיבל קנס בגין חניה על מדרכה, דבר שלטענתו לא היה מוצדק שכן ישב ברכב החונה והמתין לאביו הנכה. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את הבקשה להארכה, בנימוק של היעדר הצדקה לעיכוב בהגשת הבקשה למשפט. פסק הדין מציין כי המערער לא הציג טעמים מיוחדים לעיכוב ומתמקד לגופו של עניין, תוך הכרה בכך שהמערער אכן החנה את רכבו על מדרכה, גם אם היה נוכח ברכב. השופט מפנה לחוקים רלוונטיים ולפסיקות קודמות ומדגיש את חשיבות העמידה במועדים שנקבעו להגשת בקשות מסוג זה. מאחר שהמערער לא הוכיח נימוקים משכנעים לעיכוב וההפרה התקבלה, הערעור נדחה, מה שמחזק את סופיות הקנס. ההחלטה מדגישה את יעילותן של עבירות "ברירת דין" ואינה מורה על הוצאות.